top of page

הצעירות מספרות

עביר אלחממדה

משתתפת בתכניות המנטורינג, התחנה הבאה והמעבדה

لقد كنت صغيره، لم اعلم عن الماديات والروحيات شيئاً، اعترف بشهاده كبيره، بان المركز اعطاني الفرصه لفتح مجال الفكر على جميع الاصعده، الروحيه والتعليميه، كما انه جعلني اتمكن من اكتشاف رسالتي الحياتيه، ودعمني لادخل الى عالمي الذي كنت اطمح الدخول اليه، كما انه اضاف لي الكثير من الرؤى الفكريه والاجتماعيه التي كانت غائبه، وغير موجوده في نطاق الحياة عندي، والدور الذي ابرزه المركز اتجاهي جعلني اكتشف ذاتي وتنميه افكاري على الصعيد الشخصي والاجتماعي والتعليمي ايضاً، كما وايضا الاندماج مع المجتمع اليهودي جعلني اكثر وعياً وتحفظا على من هم حولي، وجعل كلمه السر بيني  بينهم هي الاحترام، الروتين الذي لا يمل هو في هذا المركز الذي ربحت ان اتواجد به لمده خمس سنوات، كانت سنوات من اجمل سنين حياتي، حيث انه اغراني من ناحيه طاقيه، واتممت استغلال هذه الطاقه بما هو مفيد، مما جعلني لا اهتم للماديات، ونعم جعلنا انمي عالمي الروحي اتجاه الاخرين، واختم قولي ان المقربين مني لم يكتشفو صوتي الداخلي مثل ما ان المركز فعل ذالك.

הייתי צעירה, לא ידעתי דבר על עניינים חומריים ורוחניים, הודיתי לעדות גדולה, שהמרכז נתן לי את ההזדמנות לפתוח את שדה המחשבה בכל הרמות, רוחניות וחינוכיות, וזה גם גרם לי להיות מסוגלת לגלות את המסר של החיים, ותמך בי להיכנס לעולם שלי ששאפתי להיכנס אליו, כמו גם הוסיף לי המון חזיונות אינטלקטואליים וחברתיים שנעדרו, ולא היו נוכחים בתחום חיי, והתפקיד שהמרכז הדגיש לכיווני גרם לי לגלות את עצמי ולפתח את מחשבותיי גם ברמה האישית, החברתית והחינוכית. המיזוג עם הקהילה היהודית גרם לי להיות מודע יותר ושמור לסובבים והיה כבוד ביניהם לביני , השגרה שלא מתעייפת היא במרכז הזה שהרווחתי מהיותי שם, במשך חמש שנים. 

זו הייתה שנים של השנים היפות ביותר בחיי, כפי שהעשירה אותי מבחינת אנרגיה.  הפכנו את עולמי הרוחני לאנימה כלפי אחרים, ואני מסכמת ואומרת, הקרובים אלי לא גילו את קולי הפנימי, כאילו המרכז עשה זאת.

  

עדן סבח  

משתתפת בתכנית המנטורינג, 2020

כבר כמעט שבועיים עברו מאז ההודעה על סגירתו של המרכז.
ועדיין קשה להבין, לעכל ולקבל את ההחלטה לסגור מרכז יחודי מסוגו שנתן ותרם לכל כך הרבה נערות כבר יותר מעשור וגם לי באופן אישי.
השנה, זו הייתה השנה הראשונה שלי במרכז וזכיתי להצטרף ולהשתתף בתוכנית המנטורינג. המטרה של תוכנית זו, היא לאפשר לצעירות שבאות מרקעים שונים, שעברו קשיים, משברים, אתגרים, והצלחות בחיים לעזור וללוות צעירות אחרות תוך כדי שימוש בניסיון החיים כמקור של כוח והשפעה.
בתוכנית למדתי הרבה ידע, כלים ומיומנויות שבטוח יעזרו בהמשך! ולא פחות חשוב מזה, למדתי הרבה גם על עצמי וזכיתי להכיר קבוצת נשים מדהימות, חזקות ועוצמתיות שהראו לי תפיסת עולם משמעותית, וקול שחשוב להשמיע ולא לוותר. למדתי את החשיבות שיש בלהילחם למען עקרונות, ערכים, מטרות ושאיפות. למדתי שיש לידע והניסיון חיים הרבה כוח חיובי והשפעה לטובה גם על על אחרים.ות כדי שנחזק את האמונה בעצמנו.
ואני ממש מאמינה ומאמינה שתימצא את הדרך להמשיך את העשייה הזאת בדרכים שונות ולאפשר לעוד צעירות לחוות תהליך משמעותי, להפתח, לצמוח להתקדם ולהגיע הכי רחוק!
ושמחה שהייתה לי ההזדמנות.

הדס דוד  

משתתפת בתכניות שונות 2011-2020

למרכז הגעתי ב2011 בשנה השנייה למרכז, 
הגעתי שאני הייתי נפולה וישבתי בצד, הגעתי בשנה השנייה שבמרכז נפתח ללמוד מנטוריג ובכלל לא ידעתי מה כמה ביטחון אני צוברת וכמה יכולת הובלה יש לי זה בזכות הסבלנות, ואז ששמעתי מחברה שלי שאומרת לי "תלמדי אותי להיות את.. חזקה!"
נדהמתי ונכנסתי לתפקיד המנטורית. 
מבחינתי חזקה זו לא בהכרח מישהי שחזקה פיזי, אלא מישהי..
מבחנתי חזקה זו מישהי שמנסה להשיג משהו והיא משיגה אותו.
זו מישהי שהחיוך שלה מחייך בלב שאפילו עצוב. מבחינתי מישהי חזקה זו מישהי שלא אומרת לא לפני כן.
מבחינתי מישהי חזקה זו מישהי ששלמה עם, ולא אכפת לה מה אומרים האחרים.

מישהי מישהי חזקה זו את ולא משתנה בשביל אף אחד !

לאחר המנטורינג קצת צברתי ביטחון אך לא מספיק
ונרשמתי לקורס קולנוע שם יצרתי סרט עם המון משמעות ולעצמי עשיתי תרפיה הורדתי ממני אבק שהיה על הלב, אך אז לא הבנתי כמה משמעות יש לו.

הבנתי היום שזה מדבר על כל כך הרבה חברות . וזה יכול להגיד ככ הרבה.

במנהיגות בקהילה הבנתי כמה משמעות יש לסרט שהפקתי שמצורף מטה. וככה הבנתי כמה כוח המשפחה השנייה שלי נותנת לכל אורך הזמן.

בפוטו וייס אני מדריכה את הקבוצה עם 2 לצוות ואני רואה את השינוי שהגעתי לעכשיו

תודה בית שני שלי, תודה מלאכיות , תודה מרכז רותם⁦❤️⁩

גל אלוני

משתתפת בתכנית המנטורינג והמעבדה, 2018-2020

בשנתיים האחרונות מרכז רותם היה בישבילי בית, בשנה האחרונה הוא היה גם מקום מפלט והדבר היחידי שהיה יציב בישבילי, אני עדיין לא מעכלת שהמרכז נסגר,זה משהו שהוא באמת קשה לי. החוויה שלי ממרכז רותם היא טובה, לפני שהגעתי למרכז רותם, היה לי כלים אבל לא ידעתי איך להשתמש בהם, ושם למדתי.. למדתי איך זה שפתאום דברים לא הולכים כמו שאני רוצה או איך להגיב בסיטואציות, איך לגשת לבן אדם ולהסביר לו מה קורה עכשיו, למדתי לבטא את עצמי כמו שאני רוצה. למדתי להכיר אנשים חדשים וגם למדתי שלא צריך לפחד מלפגוש אנשים חדשים...

אני רוצה להודות לנועם שהייתה ממש עוגן בשנתיים האחרונות, וגם למיכל שהכרתי אותה בשנה האחרונה, הן די עזרו לי להבין מה אני רוצה בחיים, ובלי לדעת גם חישלו אותי במלא דברים שלא חשבתי שאני יעשה השנה.. אני גם רוצה להגיד תודה לסטודנטיות של המעבדה, בהתחלה לא ידעתי איך לאכול עוד בנות, אבל היום אני מרשה לעצמי להגיד שאני בקשר טוב עם כולן! תודה גם לנינאל המנטורית שתמיד תמיד תמיד הייתה פה כדאי להקשיב ולדמוע מה אני עוברת, גם אם לא תמיד שיתפתי.. זה לא מובן מאליו כמות היחס שהבאת לנו, ולהגיד גם תודה לבנות של המעבדה שהיו חלק נורא נורא גדול ומשמעותי השנה הזאת, לא יכלתי לבקש קבוצה יותר טובה מכן. מרכז רותם תודה שהיית לי בית במשך שנתיים.

מרכז רותם צעירות מספרות

המנטוריות מספרות

שחר זילברברג  

מנטורית בתכנית המנטורינג, חלון לאקדמיה ומנהיגות קהילה

מרכז רותם הוא הבית השני שלי בארבעת השנים האחרונות כמשתתפת וכמנטורית.

זכיתי להכיר נשים מדהימות, משתתפות וצוות כאחד שנכנסו לי ללב. זכיתי להיות חלק מקהילה  מכילה, מקבלת, מכבדת ומעצימה.

ארבע שנים שבהן חוויתי אינספור חוויות שישארו איתי וילוו אותי בהמשך. זכיתי לכתוב סיפורים קצרים לספר "חיים על הדף" כחלק מקורס כתיבה יוצרת, זכיתי לסוע לבית המשפט לפגוש את הקרימינולוגית ענת משיח, לכנסת לפגוש את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ולדבר על עשייתה בוועדה לקידום מעמד האישה. זכיתי ליצור ולשחק בסרט קצר שיצרנו כחלק מקורס "חונכות לזכויות" במטרה להשמיע את קולן של נשים המתמודדות עם פוסט טראומה. זכיתי להציג את המרכז בפני אנשי מקצוע ותורמים, ואלו רק חלק מהדברים. בזכות המרכז הגעתי למקומות והשגתי דברים שלא ציפיתי להשיג. מהילדה הקטנה שלא דיברה בכיתה הפכתי להיות מנטורית שמכינה ומעבירה שיעורים לקהל של עשרות נשים.

מרכז רותם הוא יותר מרק עמותה או מקום עבודה, הוא תפישת עולם עם אמירה פמיניסטית ייחודית שרואה את הידע מניסיון החיים ככוח ומשלבת בין צעירות הדרום היהודיות והבדואיות ומאפשרת להן מקום פשוט להיות הן.

מנטוריות מרכז רותם

הצעירות מספרות

עביר אלחממדה

משתתפת בתכניות המנטורינג, התחנה הבאה והמעבדה

لقد كنت صغيره، لم اعلم عن الماديات والروحيات شيئاً، اعترف بشهاده كبيره، بان المركز اعطاني الفرصه لفتح مجال الفكر على جميع الاصعده، الروحيه والتعليميه، كما انه جعلني اتمكن من اكتشاف رسالتي الحياتيه، ودعمني لادخل الى عالمي الذي كنت اطمح الدخول اليه، كما انه اضاف لي الكثير من الرؤى الفكريه والاجتماعيه التي كانت غائبه، وغير موجوده في نطاق الحياة عندي، والدور الذي ابرزه المركز اتجاهي جعلني اكتشف ذاتي وتنميه افكاري على الصعيد الشخصي والاجتماعي والتعليمي ايضاً، كما وايضا الاندماج مع المجتمع اليهودي جعلني اكثر وعياً وتحفظا على من هم حولي، وجعل كلمه السر بيني  بينهم هي الاحترام، الروتين الذي لا يمل هو في هذا المركز الذي ربحت ان اتواجد به لمده خمس سنوات، كانت سنوات من اجمل سنين حياتي، حيث انه اغراني من ناحيه طاقيه، واتممت استغلال هذه الطاقه بما هو مفيد، مما جعلني لا اهتم للماديات، ونعم جعلنا انمي عالمي الروحي اتجاه الاخرين، واختم قولي ان المقربين مني لم يكتشفو صوتي الداخلي مثل ما ان المركز فعل ذالك.

הייתי צעירה, לא ידעתי דבר על עניינים חומריים ורוחניים, הודיתי לעדות גדולה, שהמרכז נתן לי את ההזדמנות לפתוח את שדה המחשבה בכל הרמות, רוחניות וחינוכיות, וזה גם גרם לי להיות מסוגלת לגלות את המסר של החיים, ותמך בי להיכנס לעולם שלי ששאפתי להיכנס אליו, כמו גם הוסיף לי המון חזיונות אינטלקטואליים וחברתיים שנעדרו, ולא היו נוכחים בתחום חיי, והתפקיד שהמרכז הדגיש לכיווני גרם לי לגלות את עצמי ולפתח את מחשבותיי גם ברמה האישית, החברתית והחינוכית. המיזוג עם הקהילה היהודית גרם לי להיות מודע יותר ושמור לסובבים והיה כבוד ביניהם לביני , השגרה שלא מתעייפת היא במרכז הזה שהרווחתי מהיותי שם, במשך חמש שנים. 

זו הייתה שנים של השנים היפות ביותר בחיי, כפי שהעשירה אותי מבחינת אנרגיה.  הפכנו את עולמי הרוחני לאנימה כלפי אחרים, ואני מסכמת ואומרת, הקרובים אלי לא גילו את קולי הפנימי, כאילו המרכז עשה זאת.

  

עדן סבח  

משתתפת בתכנית המנטורינג, 2020

מרכז רותם

כבר כמעט שבועיים עברו מאז ההודעה על סגירתו של המרכז.
ועדיין קשה להבין, לעכל ולקבל את ההחלטה לסגור מרכז יחודי מסוגו שנתן ותרם לכל כך הרבה נערות כבר יותר מעשור וגם לי באופן אישי.
השנה, זו הייתה השנה הראשונה שלי במרכז וזכיתי להצטרף ולהשתתף בתוכנית המנטורינג. המטרה של תוכנית זו, היא לאפשר לצעירות שבאות מרקעים שונים, שעברו קשיים, משברים, אתגרים, והצלחות בחיים לעזור וללוות צעירות אחרות תוך כדי שימוש בניסיון החיים כמקור של כוח והשפעה.
בתוכנית למדתי הרבה ידע, כלים ומיומנויות שבטוח יעזרו בהמשך! ולא פחות חשוב מזה, למדתי הרבה גם על עצמי וזכיתי להכיר קבוצת נשים מדהימות, חזקות ועוצמתיות שהראו לי תפיסת עולם משמעותית, וקול שחשוב להשמיע ולא לוותר. למדתי את החשיבות שיש בלהילחם למען עקרונות, ערכים, מטרות ושאיפות. למדתי שיש לידע והניסיון חיים הרבה כוח חיובי והשפעה לטובה גם על על אחרים.ות כדי שנחזק את האמונה בעצמנו.
ואני ממש מאמינה ומאמינה שתימצא את הדרך להמשיך את העשייה הזאת בדרכים שונות ולאפשר לעוד צעירות לחוות תהליך משמעותי, להפתח, לצמוח להתקדם ולהגיע הכי רחוק!
ושמחה שהייתה לי ההזדמנות.

הדס דוד  

משתתפת בתכניות שונות 2011-2020

למרכז הגעתי ב2011 בשנה השנייה למרכז, 
הגעתי שאני הייתי נפולה וישבתי בצד, הגעתי בשנה השנייה שבמרכז נפתח ללמוד מנטוריג ובכלל לא ידעתי מה כמה ביטחון אני צוברת וכמה יכולת הובלה יש לי זה בזכות הסבלנות, ואז ששמעתי מחברה שלי שאומרת לי "תלמדי אותי להיות את.. חזקה!"
נדהמתי ונכנסתי לתפקיד המנטורית. 
מבחינתי חזקה זו לא בהכרח מישהי שחזקה פיזי, אלא מישהי..
מבחנתי חזקה זו מישהי שמנסה להשיג משהו והיא משיגה אותו.
זו מישהי שהחיוך שלה מחייך בלב שאפילו עצוב. מבחינתי מישהי חזקה זו מישהי שלא אומרת לא לפני כן.
מבחינתי מישהי חזקה זו מישהי ששלמה עם, ולא אכפת לה מה אומרים האחרים.

מישהי מישהי חזקה זו את ולא משתנה בשביל אף אחד !

לאחר המנטורינג קצת צברתי ביטחון אך לא מספיק
ונרשמתי לקורס קולנוע שם יצרתי סרט עם המון משמעות ולעצמי עשיתי תרפיה הורדתי ממני אבק שהיה על הלב, אך אז לא הבנתי כמה משמעות יש לו.

הבנתי היום שזה מדבר על כל כך הרבה חברות . וזה יכול להגיד ככ הרבה.

במנהיגות בקהילה הבנתי כמה משמעות יש לסרט שהפקתי שמצורף מטה. וככה הבנתי כמה כוח המשפחה השנייה שלי נותנת לכל אורך הזמן.

בפוטו וייס אני מדריכה את הקבוצה עם 2 לצוות ואני רואה את השינוי שהגעתי לעכשיו

תודה בית שני שלי, תודה מלאכיות , תודה מרכז רותם⁦❤️⁩

גל אלוני

משתתפת בתכנית המנטורינג והמעבדה, 2018-2020

בשנתיים האחרונות מרכז רותם היה בישבילי בית, בשנה האחרונה הוא היה גם מקום מפלט והדבר היחידי שהיה יציב בישבילי, אני עדיין לא מעכלת שהמרכז נסגר,זה משהו שהוא באמת קשה לי. החוויה שלי ממרכז רותם היא טובה, לפני שהגעתי למרכז רותם, היה לי כלים אבל לא ידעתי איך להשתמש בהם, ושם למדתי.. למדתי איך זה שפתאום דברים לא הולכים כמו שאני רוצה או איך להגיב בסיטואציות, איך לגשת לבן אדם ולהסביר לו מה קורה עכשיו, למדתי לבטא את עצמי כמו שאני רוצה. למדתי להכיר אנשים חדשים וגם למדתי שלא צריך לפחד מלפגוש אנשים חדשים...

אני רוצה להודות לנועם שהייתה ממש עוגן בשנתיים האחרונות, וגם למיכל שהכרתי אותה בשנה האחרונה, הן די עזרו לי להבין מה אני רוצה בחיים, ובלי לדעת גם חישלו אותי במלא דברים שלא חשבתי שאני יעשה השנה.. אני גם רוצה להגיד תודה לסטודנטיות של המעבדה, בהתחלה לא ידעתי איך לאכול עוד בנות, אבל היום אני מרשה לעצמי להגיד שאני בקשר טוב עם כולן! תודה גם לנינאל המנטורית שתמיד תמיד תמיד הייתה פה כדאי להקשיב ולדמוע מה אני עוברת, גם אם לא תמיד שיתפתי.. זה לא מובן מאליו כמות היחס שהבאת לנו, ולהגיד גם תודה לבנות של המעבדה שהיו חלק נורא נורא גדול ומשמעותי השנה הזאת, לא יכלתי לבקש קבוצה יותר טובה מכן. מרכז רותם תודה שהיית לי בית במשך שנתיים.

סיראג' עבד אלקדר  

מנטורית בתכנית המנטורינג, 2019-2020

מרכז רותם בשבילי דרך הצלחה לכל צעירה לא משנה מי היא ומאיפה היא  ערביה בדואית, יהודיה
התחלתי בדרכי בשנת 2018 כצעירה בתוכנית מנטורינג
וכל פעם שאני באה הייתה לי הרגשה שאני בבית שלי !!!ולא במקום מוזר ורשמי, וכל שבוע באה בשיא התלהבות לתוכנית . מרכז ששינה לי את כל המחשבות והתחשות  לגבי הצד השני, והתעלמתי מכל הפחד ,שיש מגזר אחר שהוא שונא אותנו ולא מכבד אותי כי אני שונה!  וכל זה בזכות מרכז רותם  שאחת המטרות שלו הוא להביע שלום בין שני המגזרים! לא רק זה בסוף התוכנית יצאתי עם ביטחון עצמי ואופטימיות לעתיד.
והחלק שממש השפיע על חיי !!כי הייתי מנטורית  מאוד נהניתי ,הכרתי את החברה שלי לעומק ואת הצוות המדהיים שעזר להרבה בנות וזה לא מובן מאילו!!
חוץ מההדרכות והתכוננות בשביל הצעירות ! אם אני ממשיכה לכתוב על המרכז, לא אפסיק. חוויה מדהימה ומצליחה ומלאה אהבה ️️

נויה בן אבו  

מנטורית בתכנית התחנה הבאה ובתכנית המנטורינג, 2017-2020

שלום לכולן, 
שמי נויה ואני מנטורית במרכז רותם. אז במה אני יכולה להתחיל לספר על המקום המדהים הזה? הוא בית שני עבורי ועבור המון נערות אחרות,
וכשאני חושבת על זה כל כך קשה לספר על המקום הזה במיוחד בכתיבה שהיא שקטה כל כך, אך אולי לפעמיים במילים יש משהו שחודר כל כך ללב שלא ניתן לעצירה. יש במרכז רותם הכול: נתינה, אהבה, ענווה, כבוד, ערכים, ללא שיפוטיות, יצרתיות, למידה חדשה, אי וויתור לאחרות, כלים להתפתחות לנישה כזאתי או אחרת, והכי חשוב - מקום לכולן!
המפגש שלי עם המקום קרה לפני 3 שנים וברגע שכף רגליי דרכו בו התאהבתי בקסם הייחודי שלו. השתתפתי בתוכנית המנטורינג, נכנסתי אליה
אם המון חששות, באי וודאות, אי אמונה בעצמי. תוך כדי עברתי דרך של ..התבגרות, עוצמה, האמונה בעצמי, והכי חשוב הבנתי עד כמה יש בי
להעניק כל כך לאחרות. גילתי על עצמי המון דברים חדשים. דרך חיובית יותר, מקדמת יותר, בעלת השפעה לסביבה, אוזן קשבת, בקסם של המקום הזה
יש כל כך הרבה נשים בעלות מודל לחיקוי עבור כל כך הרבה נשים, עם סיפורים עוצמתיים והרבה כוח ויכולת להשפיע על הסביבה והמון ללמוד על הדרך שלהן והיחודיות שלהן. למדתי כל כך הרבה וגם העברתי קצת מהכוח שלי להן.
במה שאני כותבת יש בה כל כך הרבה אהבה ומסרים טובים, אך גם עצב קטנטן כי בתקוויתי שמרכז רותם יקום מחדש ושוב אתן ת'כוח מחדש עבור המון נערות ואתן ת'קסם ות'אהבה
שרק מרכז רותם יודע לתת ולהעביר לסביבה.

ליאור בכר  

 2013-2020 מנטורית בתכניות השונות

זוויות שונות:

פרח.

פרח צריך מים, חום ואהבה כדי לצמוח ולפרוח.

כצעירה הרבה פעמים היה חסר לי שיישקו אותי ויתנו לי מעט מים לשם צמיחה, התפתחות וגדילה.

כשאני מסתכלת שמונה שנים לאחור אני מבינה עד כמה התיאור של הפרח מתאים באופן מדויק, שלא להאמין עד כמה, למה שהמרכז העניק לי ולעוד הרבה צעירות.

כשהגעתי למרכז רותם, עוד שהייתה רק תוכנית המנטורינג והמרכז עוד לא היה מרכז, הגעתי כצעירה חסרת ביטחון, כזאת שמפחדת מהצל של עצמה ורק רוצה להעלים את עצם קיומה. כזאת שלא מאמינה באנשים, לא מאמינה בטוב בכלל ובפרט לעצמי. צעירה שרק רצתה לא להיות. כצעירה לא התחברתי בכלל לאנשי טיפול ובפרט לעובדים סוציאליים. נכוויתי המון מעובדות סוציאליות שונות והיו לי מעברים מאוד מהירים בין עובדת סוציאלית אחת לאחרת. כך איבדתי את האמון שלי בכלל באנשים, בזה שהם יישארו והבנתי שאני לבד בעולם, שאני צריכה לדאוג לעצמי ואם כך- אני לא רוצה להיות. 

ואז הגעתי למנטורינג כשבהתחלה חשבתי שאני לא מתאימה בכלל למקום הזה, הרי אני לא רוצה שיראו אותי אז איך אני אעמוד מול אנשים אחרים ואנסה לעזור? ואיך אני כליאור יכולה בכלל לתת מעצמי משהו למישהו אחר? על אף כל המחשבות משהו בתוכי השאיר אותי בתוכנית.

התאהבתי. התאהבתי מהשנייה הראשונה במקום. אז עוד לא ידעתי שהצוות מבוסס על עובדות סוציאליות אלא חשבתי ברוב תמימותי שהן נשים שבאו להיות עם צעירות ממקום טוב. זה מה שאפשר לי את החיבור, הידיעה שהן נשים שבאות לעשות טוב ולא עובדות סוציאליות. לא נרתעתי. הייתי נוכחת. הצלחתי להיות כחלק. וכך ממש כמו פרח השקו אותי באמונה, באהבה, בתקווה, ברצון, בנתינה, בקבלה, בלמידה ובעוד המון דברים.

ואז התחלתי לפרוח, אמנם פריחה איטית ועדיין ראש נבול אבל התחילו לבצבץ ניצנים של פרח. הסתיימה השנה וחשבתי שזהו, נגמר. מעכשיו אני הולכת לנבול בחזרה. להפתעתי הציעו לי להיות מנטורית לנערות אחרות בתוכנית. 

נדהמתי. לא האמנתי. חשבתי שהן צוחקות עלי. חשבתי שזה לא אפשרי. מי אני? אני? בטוח? אותי אתן רוצות? למה דווקא אני? אני לא באמת יכולה לעמוד מול צעירות אחרות. מה יש לי לתת להן? אולי אתן טועות? אולי אתן לא רואות נכון? 

הן לא נבהלו, הן קיבלו אותי והאמינו בי באמונה שלמה. וכך הפכתי להיות מנטורית. בשנה הראשונה על אף חוסר הביטחון העצום שהיה לי הצלחתי איכשהו לשדר ביטחון (יעידו הצעירות שהייתי המנטורית שלהן). ואז האהבה שלי רק הלכה וגדלה. המקום אפשר לי משהו שלא היה לי לפני כן. המרכז אפשר לי להרגיש בבית, להיות מי שאני מבלי לפחד מעצם קיומי. ראו אותי, ראו אותי וקיבלו אותי כמו שאני. 

שלוש שנים אחרי המשכתי להיות מנטורית אבל יחד עם זאת התקדמתי והתפתחתי בתפקיד, צמחתי. הפכתי להיות מנחה לקבוצת המנטוריות בנוסף להיותי מנטורית בתוכנית המנטורינג. במהלך השלוש שנים וכהיותי מנטורית הייתי בעצמי בתוכניות שונות במרכז. כך בעצם התחדדה בתוכי ההבנה שמה שארצה לעשות בחיי זה להיות שם בשביל צעירות אחרות. להיות במקום שהכי נפגעתי ממנו ממקום שהכי מאמין ורוצה להצמיח אחרות.ים.

החלטתי. החלטתי שאני רוצה להיות זאת שמשקה אחרות.ים. אני רוצה להיות זאת שמשקה, מטפחת, מגדלת ומאפשרת לאנשים להאמין בעצמם ובחיים. בדיוק כמו שהמרכז נתן לי. כך, כמובן שגם בדרך קשה וארוכה, הגעתי ללימודי עבודה סוציאלית. התחלתי את התואר הראשון וכמנטורית בתוכנית הפכתי להיות סטודנטית למעורבות חברתית. בזמן הזה נקודת המבט שלי התחדדה, לעיתים נראה כי דברים לא מתקדמים אולם זה שקר אחד גדול כי הרי תמיד אנחנו כאנשים משתנים, מיום ליום, מרגע לרגע. מה שהייתי אתמול זה לא מי שאני היום וכן, על אף זאת שינוי הוא תהליך ארוך ומורכב אבל הוא יכול להיות והוא קורה תמיד גם כשלא שמים לב. כך למדתי כי הכל יכול להשתנות ושמתי את זה כנר לרגליי. פעלתי מתוך המון סבלנות מהידיעה שתהליך הוא ארוך ולוקח זמן. ואני כאן, עומדת באמונה שלמה שכל אדם צריך לקבל מעט מים, אהבה ודאגה על מנת לפרוח ולצמוח.

עובדות מרכז רותם מספרות

עובדות המרכז מספרות

ד"ר מיכל קומם

מנהלת המרכז 2008-2020

כשהייתי ילדה ספרה לנו המורה דפנה את הסיפור "חוט המשי הדק" בימים האחרונים אני נזכרת בו ורוצה לספר לכן אותו.

השמעתם מימיכם על חוט המשי הדק?  שבו ואספר לכם. הגיעה העת שתדעו דבר אודותיו.

חוט המשי הדק, אודותיו רוצה אני לספר לכם - עין אדם עוד לא ראתה אותו - הוא הולך ונמשך לעולם ועד, מלב אל לב.

כותבת אסתר קל- עיתונאית, סופרת שהיתה בין הכותבות הראשונות בעיתונות העברית שכתבה על נושאים אינטימיים, בפרט של בנות, מתוך נקודת ראות של הדרכה והשתלבות בעולם המבוגרים – החוט נמשך מאם אל ילדה, על פני ימים וארצות, על פני הרים וגאיות, על פני שנים ויובלות.

אצלינו נמשך החוט הדקיק הזה בין נערות ונשים, חלקן צעירות וחלקן מבוגרות, חלקן יהודיות וחלקן ערביות, חלקן משכילות וחלקן עוד לא, חלקן אמהות וחלקן לא - אמנם דק ודקיק הוא החוט, ועין אדם לא ראתה אותו מעולם, אולם חזק ועז הוא מפלדה וברזל גם יחד. ואורכו רב הוא, כדי להקיף את כל הנערות והנשים האלה יחד – לחבר בלי לחפש הבדלים. החוט הדקיק הזה יוצר את קהילת מרכז רותם: נערות וצעירות, בוגרות, צוות לדורותיו הרבים, הקהילה המקצועית שמקיפה אותנו למעלה מעשור, שותפים, תורמים, מפקחות. כל מי שנמצא כאן היום.

שום דבר לא יוכל לחוט המשי הדק, לא הגשם ולא הרוח, לא סערות על פני ימים, לא חשכות, ולא קסאמים או גראדים וגם לא קורונה.

תמיד-תמיד המשיך וממשיך חוט המשי הדק לרוץ מנערה לאשה, אל כל מקום אשר שם הן. מטפס החוט עם הצעירות במעלה חייהן ולפעמים במורדותיהן, לעמים הן נאחזות בו כדי להתגבר על מכשול, לפעמים הן נותנות לו להיות פשוט לידן מבלי שיפריע.

חוט המשי הדק יודע להבין, ולהרגיש, ואף לדבר, להציע, כאילו להגיד- גם אם אני שקוף אני קיים,. לפעמים החוט מתעניין, שואל מה נשמע. כדי לספר לצוות אם שלום לצעירה – אם טוב לה, אם רע, אם סתם מתאים שנתעניין בשלומה או אם בשלה השעה ללכת איתה קדימה להתקדם לתחנה הבאה. .
לכאורה תראו סתם נערות וצעירות ממהרות ושבות, עסוקות וטרודות, אולם האמת היא שכל אחת מהן הולכת וחוט המשי הדק נמשך ממנה, הולך ומגיע אל לב הקהילה שמסביבה. ועד כמה שארוכים הם החוטים ועד כמה שגדולים המרחקים, מעולם לא מאבדים החוטים את דרכם, מעולם לא נפתלים או מסתבכים, יודע כל חוט וחוט את דרכו אל הלב הנכון ואינו טועה לעולם.

 

ב- 12 השנים האחרונות טווינו יחד קהילה ייחודית בדרום. תחילתה בתכנית המנטורינג. תכנית שבדרכה שינתה עולמות- הכניסה לשערי האקדמיה נערות "שהיו שם" ואמרה להן: בואו. יש לכן ידע. אנחנו רוצות ללמוד את הידע הזה וללמוד יחד איתכן איך משתמשים בידע הזה לקידום נערות וצעירות אחרות וגם... לשפר את עצמינו כעובדות סוציאליות ואת השירותים שאנחנו העובדות הסוציאליות מציעות.

אחרי מספר שנים הצטרפו אחיות נוספות למשפחה- תכנית התחנה הבאה ותכנית חונכות לזכויות שהפכה אח"כ לחלון לאקדמיה ובתוכה אפשרויות בחירה בין משפטים ועבודה סוציאלית – קולנוע לשינוי חברתי או תרבות יצירה והפקה, בחיים על הדף.

 

גם בצד ההכשרות והמחקר לא שקטנו, מתוך המטרה ששמנו לעצמנו: להוביל את עולם הידע וחכמת המעשה עם נערות וצעירות בישראל. יצאנו לדרך עם שבעה מחקרים חלקם עם הפנים פנימה, להעמיק בחקר העשייה שלנו וחלקם עם הפנים החוצה- לסייע במחקר ופיתוח ידע אודות נערות וצעירות. הכרזנו על מדד הצעירות כדי לתת לקובעי המדיניות נתונים שיאפשרו פעולה.

פתחנו תכנית הכשרה דו שנתית לסטודנטיות לעבודה סוציאלית ומוקד למידה לסטודנטיות לעבודה סוציאלית.  עשרות סטודנטיות לקחו בו חלק.

הובלנו כנסים פורצי דרך- נערות וגופן וצעירים בסיכון- אף פעם לא לבד. תמיד בשותפות רחבה, מתוך תפיסת עולם שאנחנו רשת ולכל אחד תרומה משמעותית משלו. יזמנו מושב קבוע בכנס שדרות בו תמיד עלו סוגיות בחיי צעירות מתוך מטרה להשפיע על השיח החברתי והמקצועי ועל חיי הצעירות עצמן.ויש עוד הרבה דברים שתכננו, רצינו ויכלנו לעשות....

 

אצטט לרגע את נירית וולק שאמרה וכתבה בימים האחרונים: מוזר להפרד ממקום שבו לא נפרדות לעולם, בו אין דרישה להפרד והכניסה אליו היא ללא דלת או בדלת מסתובבת. יש כל כך הרבה אפשרויות ותפקידים ותמיד יש מקום. אוסיף מה שרוני כתבה לי בימים האחרונים: יש אינטימיות שמתקיימת הלכה למעשה מעצם זה שהכל אפשרי- לשבת יחד, לאכול, לצחוק, לבכות ולטעות.

 

חוט המשי הדק ההולך על פני ימים וארצות, על פני צעירות ונשות מקצוע, נשים יהודיות וערביות, מהכפר הלא מוכר ומהעיר הגדולה ימשיך ויתקיים. שבו ואספר לכן. הגיעה העת שתדעו דבר אודותיו. סבורות אתן שאנשים הם ההולכים ברחובות העיקר - אך לא כן הוא, חוטי משי דקיקים הם, שעין אדם לא ראתה מעולם.

 

 אני לא רוצה לסיים בלי להודות לרבות וטובות וגם רבים וטובים: בלעדיכן כל זה לא היה קורה –

בראש וראשונה לצוות המרכז: לד"ר נור שמעי שהקימה ביחד איתי את המרכז. לחלי בוזחיש ששון, נירית מורדיש וולק, יעל וגנר, אפרת כהן נוימן, נוגה מדאר הלוי, שקד אריאלי שריכזו את תכנית המנטוריגנ ותכנית הבוגרות. לרוני איל-לובלינג שהיתה השותפה שלי בהפיכת תכנית המנטוריגנ למרכז רותם. לדניאל תור, נעמה שלום, דודיש קלי, אללא אבו עליון, הייג'ר אבו שארב, אורטל בר, נעם שומן הראל. אגת סולד, נעמי לוינסון -סרוסי. רחל לוי הרץ היקרה שבאה עם המון תכניות שנקטעו באיבן.

 

לשותפים המייסדים: אשלים וביטוח לאומי. הקרן לילדים בסיכון

תודה לבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר שהיו הבית האקדמי והמקצועי שלנו. תודה להנהלת המכללה האקדמית ספיר.

תודה למשרד הרווחה, השרות לנערות וצעירות שלימים הפך לשרות נוצץ. שהצטרף כשותף הגדיל והרחיב את השותפות ליצירת מרכז רותם.

לרשות לפיתוח הבדואים בנגב- בהתחלה במשרד ראש הממשלה ואחכ במשרד החקלאות. לרעות קדרון שהאמינה ומאמינה בנו כל השנים, ליריב מן שהמשיך ותמך.

לתכנית יתד שסייעה ככל שיכלה.

לרשויות המקומיות בדרום: רהט, אופקים, נתיבות, שדרות, כסייפה, לקיה, שגב שלום, באר שבע.

לקרנות רבות: אלה שהולכות איתנו דרך ארוכה: נשות אריה יהודה שבלעדיכן לא היינו מה שאנחנו, גנדיר, הפדרציה היהודית של מיאמי. אלה שהלכו איתנו לאורך הדרך: קרן לוי לאסן, צמח קיבוץ בארי, יד הנדיב, גלנקור ( DM), קרן זארו, מתן הדרך שלך לתת, קרן שטיינמץ, קרן יהל, קרן רוני דואק, חברת אשטרום, דורון ומריאן לבנת, רותי ועמוס וילנאי. ועוד רבים וטובים.

 

תודות אישיות רבות לכל העובדות הסוציאליות, חוטי המשי הדקים והמקצועיים שלנו- אלה שבפיקוח, אלה בראש יחידות או פרוייקטים, אלה שבקשר ישיר עם צעירות בשדה. כל אלה שהיו איתנו בקשר יומיומי ושוטף.

תודות עוד יותר רבות לכל הצעירות והמנטוריות שנתנו בנו אמון והגיעו לקחת חלק בתכניות, נתנו לנו להתאהב בהן – ונשארו איתנו. לא יום ולא יומיים...

هل سمعتم ذات مرّة عن خيط الحرير الرفيع؟ اجلسوا لأحكي لكم، فقد حان الوقت لأن تعرفوا عنه.

خيط الحرير الرفيع، الذي أريد أن أحكي لكم عنه- والذي لم تره عين إنسان- يمتدّ إلى ما لانهاية، من قلب إلى آخر.

 

تكتيب إستر كال- الصحفيّة والكاتبة، التي كان من بين الأوائل الذين كتبوا في الصحافة العبريّة عن مواضيع حميميّة، لا سيما المواضيع التي تخصّ البنات، من منظور الإرشاد والاندماج في عالم الكبار: يمتدّ الخيط من الأم إلى البنت، فوق الأيام والبلدان، فوق الجبال والخُلجان، فوق السنوات والعقود.

 

عندنا، يمتدّ هذا الخيط الرفيع بين الفتيات والنساء، الصغيرات والكبيرات، اليهوديّات والعربيّات، المتعلّمات وغير المتعلّمات، الأمهات وغير الأمهات- صحيح أنّ َهذا الخيط رفيع، ولم تره عين إنسان من قبل، لكنّه أقوى وأصلب من الحديد والفولاذ معًا، وهو طويل لدرجة يمكنه فيها أن يحيط بكلّ هؤلاء النساء معًا- وأن يربط بينهنّ دون أن يبحث عن الفروق. يبني هذا الخيط الرفيع مجتمع مركز روتم: فتيات وشابات، خرّيجات، الطاقم بكل أجياله، المجتمع المهنيّ الذي يحيط بنا منذ أكثر من عقد، الشركاء، الداعمون، المفتّشات. كلّ من هو موجود هنا اليوم.

 

لا شيء يمكنه التغلّب على خيط الحرير الرفيع هذا، لا المطر والريح، لا العواصف، ولا الظلمات، لا الصواريخ ولا القذائف، ولا الكورونا.

 

لطالما وصل خيط الحرير الرفيع الفتيات والنساء، وإلى كل مكان كُنَّ به. يتسلّق الخيط مع الشابات مرتفعات حياتهنّ وينزل معهنّ منحدراتها، يتمسّكن به ليتجاوزن الصعاب أحيانًا، ويدعنه إلى جانبهن دون إزعاج في أحيان أخرى.

 

يستطيع خيط الحرير الرفيع أن يفهم، وأن يشعر وأن يتحدّث، وأن يقترح- كأنه يقول، أنا موجود مع أنّني شفّاف، يبدي الخيط اهتمامًا أحيانًا، ويسأل كيف الحال. يحكي عن حال الفتاة- إن كانت أمورها جيّدة، أو سيّئة، أو ليسأل عن حالها فقط، أو إن كانت ساعة الانتقال إلى المحطة القادمة قد حانت.


ظاهريًا، سترون فتيات وشابات يسرعن ويعدن، مشغولات وقلقات، لكن في الحقيقة كلّ واحدة منهن تذهب وخيط الحرير الرفيع يسترسل منها، يذهب ويعود إلى قلب المجتمع القريب من حولها. ومهما كانت الخيطان طويلة، ومهما كانت المسافات بعيدة، لا تضيّع الخيطان طريقها، ولا تلتوي أو تتعقّد، فكلّ خيط يعرف طريقه إلى القلب الصحيح، ولا يُخطئ أبدًا.

في السنوات ال12 الأخيرة، نسجنا معًا مجتمعًا مميّزًا في الجنوب. بدءًا من خلال برنامج المنتورينج، البرنامج الذي غيّر عوالم بأكملها- إذ فتح أبواب المؤسّسات الأكاديميّة أمام فتيات "كُنّ هناك" وقال لهنّ: تَعَلْنَ. عندكنّ معرفة. نحن نريد أن نتعلّم من هذه المعرفة، ونتعلّم معكنّ كيف يمكن استخدام هذه المعرفة للنهوض بفتيات وشابات أخريات، وتحسين أنفسنا كعاملات اجتماعيّات وكذلك تحسين الخدمات التي نقدّمها.

بعد عدّة سنوات، انضمت للعائلة أخوات أخريات- برنامج المحطة القادمة وبرنامج الإرشاد للحقوق، الذي تحوّل لاحقًا لبرنامج شبّاك على الأكاديميا، ويتضمّن إمكانيات اختيار بين الحقوق والعمل الاجتماعيّ، السينما للتغيير الاجتماعيّ أو الثقافة والإبداع والإنتاج.

كذلك، لم نهدأ في الجانب المتعلّق بالتدريب والبحث، وعملنا من خلال الهدف الذي وضعناه لأنفسنا: قيادة عالم المعرفة وحكمة العمل مع فتيات وشابات في إسرائيل. انطلقنا مع سبعة أبحاث، منها ما نظر إلى الداخل للتعمّق في بحث عملنا ذاته، ومنها ما كانت وجهته إلى الخارج- المساعدة في البحث وتطوير المعرفة حول الفتيات والشابات. أعلّنا عن مؤشّر الشابات لكي نعطي واضعي السياسات بيانات تمكّن من اتخاذ خطوات.  فتحنا مركز تأهيل لمدّة سنتين لطالبات العمل الاجتماعيّ ومركز تعلّم لطالبات العمل الاجتماعيّ، شاركت فيه عشرات الطالبات.

 

قُدنا مؤتمرات رياديّة- الفتيات وجسدهنّ والشباب في ضائقة- ولم نكن وحدنا أبدًا، كانت لدينا دومًا شراكة واسعة، لأننا نرى في أنفسنا شبكة لكل واحد فيها مساهمة ذات قيمة. بادرنا إلى جلسة ثابتة في مؤتمر سديروت، طُرحت فيها قضايا متعلّقة بحياة الفتيات بهدف التأثير على الخطاب الاجتماعيّ والمهنيّ على حياة الفتيات ذاتهنّ.

وهناك أمور كثيرة خطّطنا لها، أردناها وكان يمكننا القيام بها...

 

سأقتبس للحظة نيريت وولك التي قالت وكتبت في الأيّام الأخيرة: من الغريب توديع مكان لا وداع فيه أبدًا، لا يُطلب فيه التوديع والدخول إليه من دون باب أو عبر باب دوّار. هناك الكثير من الإمكانيات والأدوار، وهناك متّسع دائمًا. أضيف ما كتبته إليّ روني بالأيام الأخيرة: هناك حميميّة، تسري فعليًا لأن كلّ شيء ممكن- أن نجلس معًا، أن نأكل، وأن نضحك، أن نبكي وأن نُخطئ.

 

خيط الحرير الرفيع هذا، المسترسل فوق الأيام والبلدان، بين الفتيات والنساء المهنيات، العربيّات واليهوديّات، من القرية غير المعترف بها ومن المدينة الكبيرة، اجلسوا لأحكي لكم، لقد حان الوقت لأن تعرفوا عنه. هل تعتقدون أنّ البشر همّ الذين يسيرون في شوارع الأمر الأساسيّ- لا، بل خيوط الحرير الرفيعة، التي لم ترها عين إنسان من قبل.

 

لا أريد أن أنهي قبل أن أشكر الكثير من الرائعات، وكذلك الكثير من الأشخاص الرائعين: من دونكم لم يكن هذا كلّه ليحدث.

أولًا وقبل كلّ شيء أشكر طاقم المركز: د. نور شمعي التي أسّست معي المركز. حيلي بوزحيش ساسون، نيريت مورديش وولك، ياعيل فاغنر، إفرات كوهن نويمان، نوغا مدار هليفي، شاكد أريئيلي، اللواتي ركّزن برنامج المنتورينج وبرنامج الخرّيجات. روني إيال-لوبلينج التي كانت شريكتي في تحويل برنامج المنتورينج إلى مركز روتم، دنيئيل تور، نعمه شالوم، دوديش كالي، آلاء أبو علوان، هاجر أو شارب، أورال بار، نوعم شومن هريئيل. أجات سلود، نوعمي ليفنسون-سروس. راحيل ليفي هرتس التي جاءت مع الكثير من البرامج التي قُطعت في ذروتها.

 

أشكر الشركاء المؤسّسين: "أشليم" ومؤسّسة التأمين الوطنيّ، صندوق الأولاد في خطر

وزارة الرفاه، خدمة الفتيات والشابات التي صار اسمها برنامج "نوتستس"، والتي انضمّت كشريك زاد ووسّع الشراكة لبناء مركز روتم

لسلطة تطوير البدو في النقب- التي كانت بالبداية ضمن مكتب رئيس الحكومة ولاحقًا ضمن وزارة الزراعة. لرعوت كدرون التي آمنت وتؤمن بنا كلّ السنين، لياريف مِن الذي داوم على الدعم.

لبرنامج "يِتِد" الذي ساعد قدر المستطاع

للسلطات المحليّة في الجنوب: رهط، أوفاكيم، نتيفوت، سديروت، كسيفة، لقية، شقيب السلام، بئر السبع. 

لصناديق الدعم الكثيرة، تلك التي سارت معنا دربًا طويلة: "نشوت أرييه يهودا"، "غندير"، الجالية اليهوديّة في ميامي، وتلك التي سارت معنا كلّ الطريق: صندوق "ليفي لاسن"، "تسيمح كيبوتس باري"، "يد هنيف"، "جلانكور" ( DM)، صندوق "زارو"، "متان هديرخ شيلخ لتت"، صندوق "شتاينمتس"، صندوق "ياهل". "كرروني دويك"، شركة "أشتروم"، دودرن ومريات لفنات، روتي وعاموس فيلنائي، وكثيرون آخرون.

 

شكر خاص للعاملات الاجتماعيّات، خيطان الحرير الرفيعة والمهنيّة- اللواتي عملن في التفتيش، وترأسن الوحدات أو المشاريع، واللواتي يتواصلن مباشر مع الشابات في الحقل. كلّ اللواتي كُنّ معنا بتواصل يوميّ ودائم.

والشكر أيضًا لكلّ الشابات والمرشدات التي وثقن بنا وكانوا جزءًا من البرامج، وسمحوا لنا بأن نحبهنّ- وبقين معنا أيامًا عديدة.

רוני איל לובלינג 

רכזת יחידת הבוגרות בשנת 2014, שותפה להקמה של מרכז רותם ומנהלת יחידת הפרקטיקה והפיתוח המקצועי עד שנת 2019

כל מי שעבדה או השתתפה באחת מתכניות מרכז רותם מכירה את הלהט, ההתלהבות והרעש שעולים מהמסדרונות והכיתות של בית האקדמיה בימים בהם מתקיימת תכנית המנטורינג, התחנה הבאה או חלון לאקדמיה. המשרד שלנו מלא עד אפס מקום, הקומקום מופעל פעם אחר פעם, שולחנות ערוכים עמוסים מטעמים, מנטוריות ורכזות מוציאות ומחזירות ציוד לארונות, ערבית ועברית מתנגנות יחד בחלל, נשיקות, חיבוקים, באוויר ריח של מיליון סוגי בשמים, יהודית השכנה מתלוננת שהיא לא מצליחה לעבוד במשרד השכן, אַלֵגְרִיה ורונית חוזרות ומבקשות שנשמור על הניקיון של החדרים, סטודנטיות מנסות למצוא חדר שקט לשבת בו לפגישה עם צעירות: הבאלאגן המאורגן הכי מקצועי שידעתי בחיי.

מרכז רותם שם לו למטרה "להוביל את עולם הידע וחכמת המעשה עם ולמען צעירות בישראל". מנקודת מבטי, התחושה הטבעית הזו שכולנו חווינו ביום-יום היא למעשה תוצר של שנים רבות של עבודה יסודית שמבוססת לא רק על רעיון מיוחד לעשות משהו "אחר" עם נערות וצעירות, אלא מלאכה מורכבת שמחברת בין תיאוריות פמיניסטיות גבוהות לבין תהליכים במציאות שהם נגישים, קרובים וארציים.

מרכז רותם בשבילי הוא חלק מתנועה או תפיסת עולם ששותפות לה נערות, צעירות, נשות מקצוע וחוקרות באקדמיה שמבקשות להצהיר בלי ציניות "את ואני נשנה את העולם" (כשמה של התכנית הותיקה שמיכל קרומר-נבו ומיכל קומם הקימו בגו'ינט). תנועה שמבוססת על הידע שלנו מהחיים לצד ידע שהתפתח במחקר באקדמיה.

כמנהלת יחידת הפרקטיקה והפיתוח המקצועי של המרכז, נהגתי לפתוח כל שנת פעילות באמירה שמרכז  רותם הוא "המקום הכי טוב שנערות וצעירות יכולות להגיע אליו כי הוא שם אותן ואת הנושאים שמעסיקים או מטרידים אותן במרכז העולם ומתייחס לנושאים הללו כאילו הם הדבר הכי חשוב שיש". בכך התכוונתי לומר שהתכניות הן ביטוי לניתוח מגדרי מדוקדק של מצבי החיים של נערות ונשים צעירות - על הסיכונים והמשאבים בתוכם; על ניתוח העבודה הסוציאלית המסורתית והתנגדות לחלק מהפרקטיקות המדכאות שבה ובמקומן פיתוח של פרקטיקות עבודה אלטרנטיביות; על הקשבה הדדית לידע של נערות וצעירות מהחיים שלהן ולידע מקצועי שהתפתח באקדמיה; על ניתוח החברה שלנו בישראל ויחסי הכוחות שבה – הן בין החברה היהודית לערבית והן בין קבוצות חברתיות אחרות; על ניתוח של מה נחשב מרכזי לעומת מה שנחשב שולי או פריפריאלי. מעבר לכך, ולא פחות חשוב, התכניות הן ביטוי גם לניתוח המרחבים הפיזיים והאסטטיים שבתוכם אנו חושבות שעבודה סוציאלית מטיבה צריכה להתקיים.

אולי סיפור קצר יבהיר את האמירה הזו: לפני כמה שנים זכיתי ללוות צעירה שהשתתפה באחת התכניות לפגישה שמטרתה להוביל לטיפול ארוך טווח בעקבות פגיעה קשה שעברה. לא הייתי היחידה שליוותה אותה. הגענו לפגישה "חבורה שלמה", עם עובדות סוציאליות נוספות שליוו אותה גם במסגרות אחרות. נכנסנו כולנו למשרד של ענת מנהלת המסגרת הטיפולית.  המשרד שלה לא דמה בכלל למשרדים במסגרות רווחה ציבוריות. שולחן חדש, ספות צבעוניות, ארון ספרים גדול ועליו ספרות מקצועית. היתה תחושת ריחוק באוויר, תחושה שליוותה אותי עוד משיחת הטלפון הראשונה עם ענת שהעמידה תנאים בטרם תקבל את הצעירה לטיפול, למרות סיפור החיים הקשה עמו התמודדה. ענת פתחה את השיחה בבקשה שכל אחת מאיתנו תציג את עצמה כיוון שמעולם לא נפגשנו כולנו בפורום אחד וציינה כי מטרת הפגישה היא לבחון את האפשרות שהצעירה תתקבל לטיפול. לאחר ההצגה העצמית ההדדית, ענת פרסה את היסטוריית ההיכרות שלה עם הצעירה שכללה מבחינתה ניסיונות רבים לקיים אינטייק לפני טיפול, הרבה ביטולים מצד הצעירה כי לא הצליחה לקום בבוקר, עזיבה באמצע באחד המפגשים הקודמים, אי הגעה בגלל מחסור בכסף לתחבורה ציבורית, ובאופן כללי קושי גדול להתחיל את התהליך הטיפולי. ענת העלתה את המידע מתוך חומרים כתובים, דוחות רשמיים שתועדו "על המקרה" וכל זאת בנימה צדקנית שכאילו מוכיחה שפעלה נכון בכך שלא קיבלה את הצעירה לטיפול בעבר. כשענת סיימה את דבריה, הצעירה הסתכלה עליה עם חיוך עדין, ספק מתוחה, ספק משועשעת ושאלה: 'ענת, יש לך משהו טוב להגיד עלי?'.

קצרה היריעה במסגרת הטקסט הנוכחי לנתח את החוויה הזו מפרספקטיבה של עבודה סוציאלית פמיניסטית-ביקורתית – עבור הצעירה, עבור ענת ועבורי כעובדת סוציאלית ולעמוד על האופן שבו היא אפשרה דיאלוג ושיתוף פעולה. עם זאת, בחרתי להביאה לפנינו כדי לומר שצעירה שרגילה שרואים אותה דרך עדשת הסיכון בלבד, דרך הפתולוגיות שלה ולא המשאבים, דרך החסמים האישיים שלה ולא אלה של החברה, הארגון והמענים המקצועיים, לא תעז לבקש בכנות ורכות שכזו לדעת מהם החלקים הטובים שלה. השאלה שלה היא בעיניי חלק מתודעה שהתפתחה אצלה בתוך קשר ארוך שנים עם צוות מרכז רותם, יחד איתו היא למדה שיש בה כאלה חלקים, והרבה!

--------------------

"תקחי את מספר הימים שצריך בשביל להפוך קירות לבית. תכפילי במספר רגעי אושר צרוף, תחלקי במספר רגעים שבהם רצית למות – הגעת לשתיים עשרה שנים?"

זהו שיר של ריטה קוגן שנתקלתי בו לפני זמן מה ברחוב. עשיתי בו שינוי קל כדי להתאים לתהליך ההקמה של מרכז רותם.

כשהגעתי לכאן, בבית הזה גרה ילדה אחת – תכנית המנטורינג. במהלך השנים רעיונות חדשים, מחקרים ועבודה יסודית, הובילו להרחבתו של הבית ולצמיחתה של משפחה מרובת ילדות. גם כשקירותיו היו בשלבי בנייה או שיפוץ, הוא תמיד היה לי בית – מקצועי ואישי, תמיד הרגשתי בו ערה – בלב, בראש, והוא נתן לי עוד ועוד דרייב לעשייה.

הצעירות שמשתתפות ועובדות בתכניות נוהגות לומר שמרכז רותם הוא "משפחה" ו"בית" ואני מסכימה איתן שאכן יחד יצרנו מרחב משפחתי-ביתי מיוחד במינו; ובאמת, כמילות השיר - יש בו רגעי אושר צרוף ורגעים שרוצות למות - ותמיד שני אלה ועוד הרבה מצבים ביניהם יכלו לדור זה לצד זה ביחד.

התחלתי לעבוד כאן אחרי שנים טובות במקום עבודה קודם בו גדלתי מאוד מקצועית – כאשת מקצוע, כמנהלת. עם זאת, היתה חסרה לי איזו רוח, משמעות שהיא מעבר לעשייה היום-יומית. חיפשתי מקום שתהיה בו דמות שתעורר בי השראה. מיכל קומם היתה ועודנה הדמות הזו עבורי.

הפרידה ממרכז רותם מחייבת הכרה ב-והוקרה לכל נשות הצוות שעבדתי איתן לאורך השנים. אמרו את זה לפניי, צריך כפר שלם כדי לגדל ילד, צריך שבט אחיות עצמתיות כדי לגדל ילדה. מיכל, המנטוריות, הרכזות ומנחות הקבוצה שעבדתי לצידן היו שבט שכזה ושינו את צבע המחשבה שלי לתמיד: שקד, יעל, נוגה, דודיש, אלאא, נעם, אורטל, איילה, סתיו, הייג'ר, דניאל, נעמה, רחלי, הילה (שזירי), הילה (דוד פרץ), שירין, מראם, יעלה. לתפיסתי, העבודה המשותפת, הליווי של צעירות שעשינו יחד, חוסר ההסכמות בינינו גידלו כל אחת מאיתנו ועזרו לנו לחדד איזה נשות מקצוע אנחנו רוצות להיות. 

יקרה מאד הזכות שהיתה לי לעבוד לצד מנטוריות יוצאות דופן: ליאור, בת-אל, שארי, מרוואה, יעל (שילה), יסמין, אבטיקר, פביאן, אינסאף, אלה, ראיסה, שחר, אסנת, רננה, נוי ושורוק – כל מילה שלמדתי בספרים שווה הרבה פחות ממה שלמדתי מכן במציאות על הכל – על ידע מהחיים, סיכונים, דיכוי מבני, יכולת פעולה, ובעיקר-בעיקר על משמעותן של אחווה ושותפות בין נשים. 

כמרכז שפועל בתוך המכללה האקדמית ספיר, היתה משמעות אדירה להשתלבותן של סטודנטיות במלאכת היום-יום. שמחה מאד על ההזדמנות ללמד את וללמוד מסטודנטיות חרוצות ומחוייבות שפגשתי לאורך השנים: מוריאל, רנין, ירדן, טל, יפה, אג'ואר, ניסמה, שירה, אלה, נועה, נעמי, עדי (גרינברג), שוהם, הדס, נוגה, זיוה ועדי (ניסים).

יש נשות מקצוע וחוקרות בתחום של עבודה עם נערות צעירות שהידיעה שהן פועלות לצידי גם אם לעיתים מרחוק תמיד נתנה לי כח ותקווה – נירית וולק-מורדיש, ד"ר נור שמעי, ד"ר אפרת כהן נוימן וד"ר תהילה רפאלי. תודה רבה לפרופ' אורלי בנימין היקרה מאד שמנחה אותי בעבודת הדוקטורט. 

בטח יוזכרו רבות השותפות והשותפים שלנו לעשיה לאורך השנים אבל אני רוצה לציין שותפות ושותפים שהקשר איתם היה עבורי תומך, משמעותי ומעורר מחשבה ורגש: במכללה האקדמית ספיר - ד"ר מרב משה גרודופסקי, הדר אלבז, אלון גאייר, קמילה לנסקינד-מילנר ונורית ארזי דחוח, מיכל שמיר, שירה לפידות, ד"ר עמרי הרצוג ופרופ' נורית גרץ.

אני רוצה להודות באופן מיוחד לנשות קרן אריה יהודה ישראל, האמונה שלהן בתפיסת העבודה שלנו ותמיכתן הכלכלית אפשרו לי בתחילת דרכי כאן להגשים חלום ולהוביל לראשונה בישראל תכנית לקידום תעסוקתי בתפיסה פמיניסטית, תכנית שהתקיימה עד היום עם הצלחות יוצאות דופן.

לסיכום, תודה רבה רבה למיכל קומם – מנהלת ושותפה, המנטורית שלי. אני מאחלת לכל אישה ולכל אדם לעבור חוויית עבודה כמו שהיתה לי לצידך.

רחל לוי הרץ

מנהלת מקצועית 2019-2020

נשים יקרות ואהובות,

כשהייתי בת 17 ישבתי ליד אישה אתיופית חולה בהוספיס קטן בתל השומר. האישה הייתה חולה מאוד ואיבדה את הראייה שלה בגלל מחלתה. ישבתי לידה והחזקתי לה את היד כי היא בכתה מאוד והייתה מאוד נסערת. ליטפתי לה את היד ודיברתי אליה מילים מרגיעות למרות שהיא לא הבינה עברית ואני לא דוברת אמהרית.

שנים מאוחר יותר הבנתי שדיברתי איתה "נשית". שפה שנרקמת בין נשים, שפה שלא זקוקה למילים מוסכמות. שפה שמאפשרת לנו הנשים חברות ואהבה, התנגדות וצמיחה. מאז אני מדברת "נשית". לא בכל מקום מבינים.ות את השפה הזאת. אבל במרכז רותם הבינו אותי מהרגע הראשון. אתכן אני יכולה לדבר "נשית" בטבעיות.

זו תקופה לא מאוד ארוכה מאז שהצטרפתי למרכז רותם ובאתי לעבוד עם מיכל, אישה מיוחדת ויחידה במינה, מלאת אהבה, עוצמה וטוב. תקופה לא ארוכה אבל מאוד משמעותית עבורי. אני שמחה על כל נסיעות הרכבת הארוכות, על הירידה לים המלח (עם מיכל, נויה ושחר המנטוריות הכי טובות שיכולות להיות לצדך כשאת שוברת את האף), על הצוות הכי טוב שיכולתי לבקש להיות חלק ממנו, על כל ההצלחות הגדולות והקטנות וגם על חוסר הוודאות ועל המאבקים שהיו מנת חלקנו. לטוב ולפחות טוב - אלה איפשרו לי להיות לצדכן, ללמוד יחד, לעבוד יחד ובעיקר לאהוב יחד.

הילדים.ות שלי רגילות לחפירה המרכזית כשיומיום אומרת להם.ן:

"תעשו לי רק טובה אחת – בוקר בוקר תתעוררו ותעשו טוב בעולם!".

תודה שאיפשרתן לי לעשות טוב בעולם יחד אתכן. אני בטוחה שכל אחת ואחת מאיתנו תמשיך במשימה הזאת – להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר לנשים ובכלל.

מתוך הטאו של הנשים, קטע מספר 30 שנקרא "אומץ":

נשים, הנסחפות אל הרפתקה בתוך הבלתי נודע, כובשות נתיב לבאות אחריהן.

עשיית דבר מה בפעם הראשונה יוצרת הזדמנויות לאחרים לעשות גם הם את הדבר הזה. זה הופך להיות מסוכן פחות.

נשים חכמות אינן שוכחות את סבתותיהן, אך יחד עם זאת, הולכות בדרכן הן.

הטאו של הנשים הוא להיות מגלות וחוקרות.  

 

צאו ותגלו את הנתיב הבא עבורכן. אני יודעת שכולכן נשים מאוד אמיצות ושנשים רבות נוספות ילכו אחריכן!

את החברות והאהבה שלי אני מותירה לכן להמשך הדרך.

באהבה גדולה,

רחל

النساء الغاليات والحبيبات،

عندما كنت في السابعة عشرة من عمري جلست إلى جانب امرأة إثيوبيّة في مستشفى صغير لتخفيف آلام الميؤوس من شفائهم، في تل هشومر. كانت المرأة مريضة جدًا وقد فقد رئتيها بسبب المرض. جلست إلى جانبها وأمسكت يدها لأنّها بكت كثيرًا وكانت مضطربة. داعبت يدها وقلت لها بعض الكلمات المهدّئة بالرغم من أنّها لا تفهم اللغة العبريّة وأنا لا أتحدّث اللغة الأمهاريّة.

بعد سنوات فهمت أنني تحدّثت معها اللغة "النسائيّة". اللغة التي تُنسج بين النساء، دون الحاجة لكلمات متفق عليها. لغة تمكّننا نحن النساء من الصداقة والحب، من المقاومة والنمو. منذ ذلك الحين وأنا أتحدّث اللغة "النسائيّة". لا يفهمن/ون هذه اللغة في كل مكان. لكن في مركز روتم فهموها منذ اللحظة الأولى. معهن يمكنني أن أتحدّث "النسائيّة" بطبيعيّة.

لم تمرّ فترة طويلة جدًا على انضمامي لمركز روتم، حيث جئت لأعمل مع ميخال، امرأة مميّزة وفريدة من نوعها، مليئة بالحب والخير. فترة غير طويلة لكنها مليئة بالمعاني بالنسبة لي. أسعدتني رحلات القطار الطويلة، والنزول إلى البحر الميت (مع ميخال، نويا وشاحر المرشدات الأفضل اللواتي يمكن أن يكنّ إلى جانبك عندما تكسرين أنفك)، ولطاقم الأفضل في العالم كلّه، والنجاحات الكبيرة والصغيرة، من عدم اليقين ومن الصراعات التي كانت من نصيبنا. للجيد وللجيد بدرجة أقل- هذا ما أعطاني المجال لأن أكون إلى جانبكنّ، لأن نتعلّم معًا، وأن نعمل معًا وبالأساس لأن نحبّ معًا.

اعتاد أولادي وبناتي على إلحاحي المركزيّ كلّ يوم: "افعلوا شيئًا واحدًا من أجلي-استيقظوا كلّ صباح واصنعوا خيرًا في هذا العالم". شكرًا لأنّكن سمحتن لي أن أصنع الخير في العالم معكنّ. أنا متأكدة من أنّ كل واحدة منا ستكمل المهمة- أن نحوّل العالم إلى مكان أفضل للنساء وللجميع.

من كتاب "تاو النساء"، مقطع 30 واسمه "جرأة":

النساء، اللواتي ينجرفن إلى مغامرة داخل المجهول، يعبدن الطريق للواتي يأتين من بعدهنّ.

يوفّر القيام بأمر ما في المرّة الأولى فرصًا للآخرين لأن يقوموا هم ذاتهم بهذا الأمر. إذ يصبح أقلّ خطورة.

نساء حكيمات لا ينسين جدّاتهنّ، لكن مع ذلك، يسرن في طريقهنّ الخاصّة.

تاو النساء هو أن نكون مكتشفات وباحثات.

أُبقي لكنّ الصداقة والحب لبقية الطريق. اخرجن وستجدن السبيل الصحيح لكنّ.

 

مع خالص الحب،

راحيل

راحيل ليفي هرتس، مديرة مهنيّة مركز روتم، أيلول 2019-أيّار 2020

נעם שומן הראל

רכזת תכנית המנטורינג 2017-2019 | מנהלת יחידת הפרקטיקה 2019-2020

השבוע הבית השני שלי, האישי והמקצועי, נסגר.
הרבה עוד ייכתב בהמשך על הדברים הגדולים שמרכז רותם עשה ב-13 השנים האחרונות. אבל אני בשבוע האחרון מצליחה להיזכר ולחשוב רק על הרגעים הקטנים, שנראים חסרי משמעות ביום יום, אבל בסופו של דבר הפכו את המקום הזה להיות בית עבורי ועבור כל כך הרבה נשים. אז אני בוחרת לכתוב על הרגעים האלה.

אני אוהבת את ההמולה במשרד של המרכז. אולי אני חריגה, אבל אני בשיא הריכוז שלי שיש רעש מסביבי. גם את הרעיון לעבודת התזה שלי לקחתי מתוך התבוננות על רגע אקראי במשרד. באותו החלל הקטן שנקרא מרכז רותם, 3 מטר מרובע שיש בתוכו 3 פינות עבודה, סלון, מטבחון, ספריה והרבה הרבה יצירה, ישבנו כולם יחד. אחת עבדה על טבלה, אחת עשתה טלפונים, אחת הגיעה להדפיס מאמר, אחת באה ושיתפה על מה היה לה בסופ"ש. במבט חיצוני, אי אפשר היה לדעת "מי מה". מי העובדת הסוציאלית, מי המנהלת, מי הצעירה שמשתתפת בתכנית. קראתי לזה אז בראש "ערבוב-יאדה". התרגשתי להבין שהחדר הזה מהווה בית. אחר כך שהתחלתי לקרוא ספרות על ארגונים פמיניסטיים, התחלתי להשתמש במושג של החוקרת קרן לי אשקרפט שהצליח לתאר עבורי כל כך הרבה דברים במרכז: דיסוננס מאורגן.

קשה להיפרד. ועוד יותר קשה להיפרד ממקום כל כך מיוחד. בשבוע האחרון בשיחות שעשיתי עם משתתפות התכנית שאני מרכזת השנה, אמרתי לעצמי ולהן: זכיתי. זכיתי להיות חלק ממשהו כל כך מיוחד, שקשה לתאר במילים. זכיתי להיות חלק ממקום שהיווה קרקע פוריה לכל כך הרבה צמיחה עבור כולנו, אישית ומקצועית. זכיתי להיות חלק ממקום שמאפשר רגעים קטנים ומיוחדים בכל יום. רגעים של מפגש, של קשר, חשוף וכואב עם הרבה כנות, רגעים של להרגיש חלק ממשהו מהפכני שקורא תיגר. רגעים של להרגיש חלק.

מרכז רותם הוא הרבה מעבר לחדר. למקום הפיזי. הוא משהו שנשאר אצל כל אחת מאיתנו. הוא רעיון שאי אפשר לסגור.

هذا الأسبوع، أُغْلِقَ بيت الثاني، الشخصيّ والمهنيّ. 

سيُكتب الكثير عن الأمور العظيمة التي قام بها مركز روتم خلال ال13 عامًا الأخيرة. لكنّي في الأسبوع الأخير أتذكّر اللحظات الصغيرة فقط، التي تبدو خالية من المعنى في الحياة اليوميّة، لكنّها هي التي حوّلت هذا المكان إلى بيت بالنسبة لي وللكثير من النساء. لذلك اخترت أن أكتب عن هذه اللحظات.
أحبّ الصَخَب في مكتب المركز. قد أكون مختلفة، إذ أكون بذروة تركيزي عندما تكون ضجة من حولي. لقد أخذت فكرة أطروحتي من تأملي للحظة عشوائيّة في المكتب. في ذلك الفراغ الصغير الذي اسمه مركز روتم، 3 أمتار مربّعة وبداخله 3 زوايا عمل وصالون ومطبخ صغير ومكتبة والكثير من الإبداع، حيث كنّا نجلس جميعنا. واحدة تعمل على إعداد قائمة، وأخرى تجري مكالمات، واحدة تأتي لتطبع مقالًا، وأخرى تأتي لتحكي لنا ماذا حصل معها في نهاية الأسبوع. بنظرة من الخارج، كانت من المستحيل أن تعرف "من هي من"؛ من هي العاملة الاجتماعيّة، من هي المديرة، من هي الشابة التي تشارك بالبرنامج. سميّت ذلك "خلطة". 

انفعلت عندما أدركت أنّ هذه الغرفة هي بيت. بعد ذلك بدأت أقرأ أدبيات عن منظّمات نسويّة، وبدأت أستخدم مصطلح الباحثة كيرين لي أشكرافت الذي أجاد وصف الكثير من الأمور حول المركز: تنافر منظّم.

الفراق صعب. والأصعب هو أن تفارق مكانًا مميّزًا إلى هذا الحد. في الأسبوع الأخير، وخلال محادثات أجريتها مع مشاركات في البرنامج الذي أقوم بتركيزه هذه السنة قلت لنفسي: لقد حظيت، حظيت بأن أكون جزءًا من هذا المكان المميّز الذي يصعب على الكلمات وصفه، مكان شكّل لنا جميعًا أرضًا خصبة للنمو الشخصيّ والمهنيّ. حظيت بأن أكون جزءًا من المكان الذي يتيح لحظات صغيرة وخاصة كلّ يوم. لحظات لقاء، وصلة، يكشف ويسبّب الألم مع الكثير من الصراحة، لحظات من الشعور بأنّك جزء من شيء ثوريّ يتحدّى. لحظات من الشعور بأنّك جزء. 

مركز روتم أكثر من غرفة، أكثر من مكان محدّد. إنّه شيء يبقى عند كلّ واحدة منا. إنّه فكرة يستحيل إغلاقها.

נעמי לוינסון סרוסי ואגת סולד

רכזות תכנית התחנה הבאה ורכזת תכנית המנטורינג, 2019-2020

מרכז רותם מיכל קומם נעם שומן הראל נעמי לוינסון סרוסי הייג'ר אבו שארב אגת סולד רחל לוי הרץ

מרכז רותם עבורנו היה הדלת הראשונה שנפתחה לנו. דלת שאליה זכינו להיכנס ולחולל בה דברים שלא האמנו כי ניתן ליצור יחד עם הצעירות. מרכז רותם עבורנו הוא תפיסת עולם אותה אנחנו ניקח בתור עובדות סוציאליות לכל מקום, ולכל חוויה בה נהיה ונדאג להגשימה. זו תפיסה שמכירה בעבודה של שותפות, הדדיות ושל ערכים של הביחד. עבורנו זה מקום שלימד אותנו כי ערכים של שותפות וקשר הם אלו שאמורים לעמוד במרכז. למדנו כי חשיפה עצמית שלנו כנשות מקצוע היא חיובית ואנושית. מרכז רותם עבורנו היה מקום שאפשר לנו להגשים את הערכים האלו וללמוד אותם. זכינו לקחת כל זאת לתוך תוכנו, איתנו. 

איה פרי

מדריכת סטודנטיות ורכזת מוקד למידה 2018-2020

מה זאת הדרכת סטודנטיות במרכז רותם עבורי-

זכיתי להיות מדריכת סטודנטיות במרכז רותם ולהדריך סהכ 21 סטודנטיות. עבורי לעבוד במרכז זה לדעת שאני מדריכה סטודנטיות מוכשרות וחכמות שרצו להגיע להכשרה בה יוכלו לאתגר את עצמן, את יכולתן ולפתח אני מקצועי רחב ושלם יותר. אלה סטודנטיות עם לב גדול שיודעות לתת הרגשה שהן שם באמת עבור הצעירות אותן הן מלוות, שעוזרות לסמוך, שתומכות, ומאפשרות לקבל את העזרה שצריך.

עבורי המרכז הוא מקום מאתגר, מלמד, מרחיב דעת, מאפשר להיות ביחד ללא היררכיה, מבלבל, מפתח, ובעיקר מלא בתחושת ביחד שאפשר למצוא אך ורק במעגל נשים.

זכיתי לפגוש נשות צוות ייחודיות כל אחת בדרכה. להרגיש חלק מבית ולהרגיש שתמיד רוצים לשמוע את מה שיהיה לי לומר. התחושה הייחודית הזאת חסרה בהרבה מערכות ומקומות עבודה ואני חושבת שזה אחד הדברים שעושה את מרכז רותם לכלכך מיוחד עבור צעירות וצוות כאחד.

מקווה לקחת איתי את המהות של המרכז לאן שמועדות פניי ולהכיל אותה בתוכי בכל מקום בו אהיה.

תודה על שנתיים מלאות כל טוב!

עו"ס שקד אריאלי 

 2011-2014 רכזת בוגרות

אני עדיין לא מעכלת שמרכז רותם הולך להיסגר. מאות הצעירות שנעזרו ונעזרות במרכז רותם לא יקבלו את הבית והמענה שמרכז רותם נתן להן במקום אחר בדרום. אין כאן בפריפריה עוד בית לצעירות ולנערות שיאפשר להן להפוך את ניסיון חייהן לניסיון מקצועי כמנטוריות לנערות אחרות. השילוב של תכנית לנערות וצעירות בתוך המכללה היה שילוב כל כך נכון, היכולת של הצעירות להיות במסגרת אקדמית וללמוד את השיח המקצועי על גיל ההתבגרות, מצבי סיכון, יחסי עוזר נעזר ולבסוף לעשות סטאז' כמנטוריות לאחרות בקבוצת השווים שלהם, לתוכנית המופלאה הזו אין תחליף. למרכז רותם אין תחליף.

כשמדברים על העצמה ומוביליות חברתית, ההעצמה הכי גדולה שאפשר לעשות היא להגיד למישהו "אתה שווה בדיוק כמוני, או אפילו יותר ממני", לא צריך "להעצים" אותו, כי אז הכוח לא באמת עובר אליו. הוא נשאר מוחלש ואתה הגדול המומחה החכם והכל יכול. וזו רק חלק מהחוכמה של תכנית המנטורינג ושל מרכז רותם. היכולת לראות את המומחיות של הנערות והצעירות מתוך ניסיון חייהן ולהשתמש במומחיות הזו לטובת נערות אחרות והגידול וההתפתחות שלהן עצמן, זו החוכמה.

לא צריך להגיד להן "יום אחד גם אתן תהיו שם", אומרים להן את האמת,"אתן כבר שם" ומכאן מתחילה העשייה המשותפת. הלוואי וכל מערכות הרווחה בישראל יבינו את השקפת העולם המדהימה הזו, שדר' מיכל קומם, ברוב חוכמתה, נדיבותה וסבלנותה, לימדה אותי כעובדת סוציאלית ועוד הרבה נשים, צעירות ונשות מקצוע לאורך 13 השנים שהמרכז פעל במכללת ספיר.

היתה לי הזכות לנהל את תוכנית הבוגרות של המנטורינג, בין השנים 2011-2014, ולאחר מכן להקים בשנת 2014 יחד עם מיכל, הפורום הפמיניסטי והמחלקה למשפטים את תכנית "צעירות חונכות לזכויות" בליווי עו"ד דנה מירטנבאום מארגון איתך מעכי. בתוכנית המופלאה הזו צעירות בחרו מתוך ניסיון חייהן נושאים לקידום ושינוי מדיניות עבור צעירות אחרות בישראל, ופעלו ביחד עם סטודנטיות לעבודה סוציאלית ולמשפטים למען שינוי בתחומים שנבחרו. זה היה מה שנקרא "יצירה משותפת של ידע" בצורה היפה ביותר שלו.

קטע מתוך נאום משותף של צעירה וסטודנטית, בטקס סיום מחזור א של תוכנית צעירות חונכות לזכויות-

צעירה ב': "התגלית הגדולה שלי הייתה שגם לסטודנטיות יש "סיפור", ולא רק לנו, הצעירות".

סטודנטית ל': "ואז היא הציגה אותי כאחת "משלנו", כבר לא הייתי האאוט-סיידרית שלומדת משפטים.... ואחת הצעירות אמרה לי שכשגיליתי את הסוד שלי, שלא היתה לי תעודת בגרות, ועשיתי מכינה כדי ללמוד משפטים, זה דחף אותה לנסות להתקבל בעצמה למשפטים".

עד היום הגישה הביקורתית והשווה של מיכל קומם מובילה אותי בדרכי המקצועית. היכולת לפעול יחד ולא למען, ולא כי צריך או מומלץ, אלא כי זו האמת, אנחנו לא חכמות יותר, אנחנו מביאות יחד לשולחן העשייה ידע שונה שיחד מייצר כוח פעולה חזק משותף.

אני מקווה שאלו לא אקורדים של סיום, אלא תחילתה של עשייה חדשה,אם בהקמה מחודשת של המרכז לאחר התאוששות קלה, או צמיחה של מגוון תוכניות דומות בכל רחבי הארץ. כי לא פחות מאשר הנערות והצעירות בישראל זקוקות לתוכנית המנטורינג ולמרכז רותם, אנחנו כחברה ישראלית זקוקים לקולות ולמומחיות ולסוגיות שהצעירות האלו מעלות לשיח החברתי, על מנת שכולנו נפעל יחד להסרת מחסומים ולקידום מוביליות חברתית אמיתית וצמצום פערים כלכליים.

ما زلت لا أستوعب أنّ مركز روتم سيُغلق. مئات الشابات اللواتي حصلن وما زلن يحصلن على المساعدة من المركز سيفقدن البيت والحلّ الذي وفّره مركز روتم، وغير الموجود في أي مكان آخر في الجنوب. لا يوجد هنا، في المناطق البعيدة عن المركز بيتًا آخر للشابات والفتيات يمكنهنّ من تحويل تجربتهنّ بالحياة إلى تجربة مهنيّة كمرشدات لفتيات أخريات. الدمج بين للفتيات والشابات داخل الكليّة ضمن برنامج المنتورينج هو دمج صحيح للغاية، فقدرة الفتيات أن يكنّ داخل إطار أكاديميّ وأن يتعلمنّ الخطاب المهنيّ عن جيل المراهقة، والأوضاع الخطرة، وعلاقات المساعِد ومتلقّي المساعدة وفي النهاية أن يقمن بستاج-تدريب كمرشدات (منتور) للأخريات في مجموعة جيلهنّ، هذا برنامج رائع لا بديل له. ومركز روتم أيضًا لا بديل له.

عندما نتحدّث عن التمكين والحراك الاجتماعيّ، فإنّ أكبر تمكين هو أن تمكِّن شخصًا من أن يقول لآخر "أنت مساوٍ لي تمامًا، بل حتّى أكثر مني"، لا حاجة لأن تقوم "بتمكينه"، لأنّ القوّة لا تنتقل فعلًا إليه، وسيبقى مستضعفًا وأنت ستبقى الكبير الخبير الحكيم والقادر على كلّ شيء. هذا جزء صغير من حكمة برنامج المنتورينج ومركز روتم. القدرة على رؤية خبرة الفتيات والشابات من خلال تجربة حياتهنّ واستخدام هذه الخبرة لصالح فتيات أخريات ونشأتهنّ وتطوّرهنّ، هذه هي الحكمة.

لا داعي لأن تقول لهنّ "يومًا ما ستكنّ هناك"، بل تُقال لهم الحقيقة: "أنتن هناك"، من هنا يبدأ العمل المشترك. ليت كلّ أجهزة الرفاه في إسرائيل تفهم هذه الفكرة الرائعة، التي علّمتني إياها د. ميخال كومم، بحكمتها وكرمها وصبرها، تعلّمت منها، كعاملة اجتماعيّة، كما تعلّمت منها الكثير من النساء والشابات والمهنيّات على مدار 13 عامًا كان المركز خلالها فعّالًا في كلية سابير.

سنحت لي الفرصة أن أدير برنامج خرّيجات المنتورينج، بين السنوات 2011-2014، وبعد ذلك أن أقيم في عام 2014، مع ميخال والمنتدى النسويّ وقسم الحقوق برنامج "شابات مرشدات للحقوق" بمرافقة د. دانا ميرتنباوم من منظّمة إيتاخ-معكِ. في هذا البرنامج الرائع اختارت الشابات، من تجربتهنّ، قضايا للنهوض وتغيير السياسات المتعلّقة بالشابات في إسرائيل، وعملن سويّة مع طالبات بمجال العمل الاجتماعيّ والحقوق من أجل إحداث تغيير في المجالات التي تمّ اختيارها. هذا ما يمكن تسميته "إنتاج مشترك للمعرفة" بأبهى صوره.

مقطع من خطاب مشترك لشابة وطالبة، في حفل إنهاء الفوج الأول لبرنامج شابات مرشدات للحقوق-

شابة ب: "اكتشافي الكبير كان أنّ للطالبات الجامعيّات هناك "قصّة"، وليس فقط لنا نحن الشابات".

طالبة ل: "عندها قدّمتني كواحدة "منّا وفينا"، لم أعد تلك الدخيلة التي تدرس الحقوق...واحدة من الشابات قالت لي إنّه عندما كشفت عن سري، إنّه لم تكن لديّ شهادة بجروت، وأنني تعلّمت سنة تحضيريّة لكي أدرس الحقوق، دفعها الأمر لأن تحاول أن تُقبل لدراسة الحقوق بنفسها".

ما زال توجّه ميخال كومم النقديّ يقودني في طريقي المهنيّة. القدرة على العمل معًا وليس من أجل، وليس لأنّ هناك حاجة أو هذا أمر موصى به، بل لأنّ هذه هي الحقيقة، نحن لسنا أذكى، بل نأتي بمعرفة مختلفة تنتج قوّة عمل مشتركة.

آمل ألّا تكون هذه هي النهاية، بل بداية عمل جديد، إن كان ذلك من خلال إقامة مجدّدة للمركز بعد التعافي، أو بنمو برامج متنوّعة ومشابهة له في كلّ أنحاء البلاد. لأنّ الحاجة إلى برنامج المنتورينج ومركز روتم لا تقتصر على الفتيات والشابات في إسرائيل، بل نحن كمجتمع إسرائيليّ بحاجة للأصوات والقضايا التي تطرحها هؤلاء الشابات على الخطاب الاجتماعيّ، من أجل أن نعمل جميعًا على إزالة الحواجز وتعزيز حراك اجتماعيّ حقيقيّ وتقليص الفجوات الاقتصاديّة.

מרכז רותם

ד"ר נור שמעי

רכזת תכנית המנטורינג 2008-2011

מיכל וכולן,

מאז ששמעתי על כך אני מחפשת את המילים לכתוב לך. אני לא בטוחה שמצאתי את אלו שרציתי, כרגע מצאתי חלק מהם, ואלו שמצאתי הן אלה שיש בהם הרבה כאב וכעס על סגירת המרכז. אלונה דנוב שהייתה המנטורית הראשונה שגייסת לשנה הראשונה ואני תמיד צוחקות על המפגש הראשון שלנו באוטו מבאר שבע לספיר. היום אנחנו יכולות להתבוננת על כך ולנתח את המבט ההדי רווי הסטיגמות שהיה לעובדת סוציאלית וצעירה מנטורית אחת על השנייה. שימי לב, העובדה שיש לנו את היכולות להביט בכך ולנתח את הרגעים האלו והעובדה ש - 13 שנה אחרי אנחנו עדין מדברות על כך אומרות מבחינתי את מה שמגולם בך ובמרכז רותם. 

תודה על כך שיצרת את ההזדמנות והמרחב עבור נערות, צעירות ועובדות סוציאליות לפעול בדרכים אחרות, להיות בעולם ולהתעצב בדרכים אחרות. תודה ״שהייתן שם״. אני מבטיחה להמשיך לפעול ולחקור ברוח הזו, 

מחכה למפגשים הבאים בדרך.

עו"ס נירית מורדיש-וולק

רכזת תכנית המנטורינג, מדריכת סטודנטיות וריכוז מוקד למידה

גשם בחוץ... המכללה כולה שלולית אחת גדולה. קר ויש לי חצי שעה עד לשיעור. כמו תמיד אני מוצאת את עצמי נודדת לכיוון המסדרון בקומה ראשונה של בית האקדמיה. יודעת שאני אמצא שם חדר חמים אחד שכבר שמונה שנים תלוי לי בצרור מפתח שפותח אותו. לא שזה משנה. הרי אם דלת אחת תהיה נעולה מייד אחריה יש דלת נוספת שפתוחה תמיד ובתוכה מתחבא גם תנור חימום נעים ופתקים לבנים קטנים מלאים ברעיונות ומחשבות בכתב היד של מיכל.

אבל כמובן שהדלת נפתחת. בתוך החדר, ליד המחשב הפינתי, אישה צעירה עם שמלה ארוכה ומטפחת. אני לא מכירה אותה והיא לא אותי. אני מוצאת את עצמי משתעשעת במחשבה שפעם בטח היה מעניין אותי מי היא ומה תפקידה והיום. בתור מי שמתארחת כבר שנים לקפה בתוכנית, זה כבר לא משנה לי אם האישה שמולי היא עובדת סוציאלית, צעירה, מנטורית או סטודנטית. כולן יסבירו לי בנימוס שקפה מגורען יש והמקרר מפוצץ בכל טוב  אבל החלב,  שוב נגמר. זה גם לא משנה לי כמה שנים היא למדה ואם היא נולדה בקיבוץ או בכפר כשהיא תציע בנדיבות ללוות אותי לחפש חלב חדש במטבח של בית הספר. אין צורך. נעים פה. אפשר לשתות תה.  תצטרפי? בטח! למה לא? השיחה קולחת. על תפקידה בתכנית אני לומדת מההקשר של הדברים שנאמרים. זה עדיין לא משנה. זה רק נעים להכיר ולהיפגש. עוד כמה דקות עוברות והדלת נפתחת, נכנסת אישה נוספת. כמוני, גם  היא רטובה וקפואה. שלא כמוני היא חיכתה שעה לאוטובוס בגשם.  היא מצטרפת. נכנסת בביטחון שמאפיין רק בעלות בית. היא שואלת אותי מי אני.... מה תפקידי ולמי אני מחכה. זה קצת מביך אותי אבל בעיקר מסקרן.  אחריה נכנסת עוד אישה צעירה. אותה אני דווקא מכירה היטב. כבר הרבה שנים. אנחנו שמחות להיפגש. היא מספרת לי מה חדש. לא הכל תותים... אף אחת לא מנסה לשכנע אותה שיהיה בסדר. כולן יושבות ושותות תה. לאף אחד אין שום רצון לצאת להביא חלב. היחד נעים. העוגיות מתוקות והשיחה מנחמת.

כך עוברת לה חצי שעה. אני צריכה לזוז. כמעט מאחרת. יוצאת. נפרדת לשלום מכולן, מציצה בדלת השנייה אומרת היי וביי למי שיושבת שם, מרגישה צביטה בלב על זה שאני לא יושבת איתן  והוגה איזה מחקר פורץ דרך.

יוצאת לשיעור בידיעה שבשבוע הבא אמצא מאחורי אותן שתי דלתות תה חם, חברה מהנה ואת התחושה שקשה לי כל כך למצוא,  שאני שווה בין שוות.

 

מרכז רותם הוא כל כך הרבה לכל כך הרבה.

לא רק למי שברור מאליו שהוא יחסר לה אלא גם למי שלא יודע כמה הוא יחסר. הכי הוא יחסר למי שחושב שאין בו צורך.

לי הוא יחסר בידיעה שיש מקום שבו נשים שונות יכולות להחליף תפקידים בלי לבחור צד. מקום שבו אף אחת לא חייבת להיות "רק" משהו. אלא גם וגם וגם וגם. מקום שבו אקדמיה מלמדת את ולומדת מ.... בו זמנית. מקום שבו המחקר הוא הפעולה והפעולה היא המחקר. מקום שבו מתקיימת סולידריות נשית אמיתית וקבלה אינסופית יחד עם מקצועיות ללא פשרות וחתירה לשינוי. מקום שבו המושג פמיניזם נאמר עם שלושה סימני קריאה גדולים ולא עם שלוש נקודות מתנצלות.

מוזר להפרד ממקום שבו לא נפרדות לעולם. שלא כמו בשירותים אחרים, במרכז רותם אין דרישה להפרד. יש כל כך הרבה אפשרויות ותפקידים. יש קשר. וכמו כל קשר הוא מתפתח: נערה הופכת לצעירה, מנטורית, סטודנטית, עו"סית, מרצה, חברה, קולגה, חוקרת, אמא, אישה, וחוזר חלילה. .... אז איך אפשר ולמה צריך להיפרד?  זה מקומם, זה מכעיס, זה בעיקר עצוב אישית, מקצועית ופוליטית. אבל לצד העצב יש לי ידיעה ברורה שהניצוץ שנדלק בכולנו לא יכבה כל כך מהר.

באהבה גדולה וגעגוע לכולן,

נירית.

עו"ס אלאא אבו ע'ליון 

רכזת צעירות בדואיות, 2016-2017

لقد كان مركز " روتم" أو باسمه السابق برنامج " المنتورينغ" بمثابة محطة هامة جداً في سيرورتي ومسيرتي المهنية . من خلال عملي في المركز تعرفت بتعمق على عالم الفتيات والشابات ، ذلك العالم الذي قد يبدو شائك ، متعب ومخيف . عملي مع الفتيات ساعدني في فهم الفتاة التي تكمن في داخلي وتقبلي لجميع الفتيات كما هنّ ، تقبلهنّ باختلافهنّ ، احترام واحتضان أحلامهنّ وطموحاتهن ومساعدتهن لنيل مآربهن على الصعيد الشخصي وعلى الصعيد التعليمي والمهني . 
أشكر د. ميخال كوميم على إعطائي الفرصة لأكون جزء لا يتجزأ من هذا البيت المميز والاستثنائي . 

מרכז רותם או בשמו הקודם" תוכנית המנטורינג" היה תחנה משמעותית ביותר בתהליך המקצועי שעברתי . תוך כדי העבודה במרכז רותם זכיתי להכיר לעומק את עולם הנערות והצעירות, אותו עולם שנראה לנו מסובך, מתיש ומפחיד. העבודה שלי עם הצעירות גרמה לי להבין את הצעירה שבי, ולקבל את כל הצעירות באשר הן , עם כל השוני והשונות שלהן, לחבק אותן ואת חלומותיהן ולעזור להן לממש את עצמן הן בפן האישי והן בפן המקצועי והלימודי . 

אני מודה לדר' מיכל קומם על ההזדמנות להיות חלק בלתי נפרד מהבית המיוחד והייחודי הזה . 

 

ד"ר אפרת כהן נוימן

רכזת תכנית המנטורינג 2013

מרכז רותם שותפות

שותפות מספרות

ד"ר תהילה רפאלי 

 ראש התוכנית ללימודי נוער וצעירים | המחלקה לעבודה סוציאלית אוניברסיטת בן גוריון

מה היה מרכז רותם בעייני?

נתחיל בתוכנית המנטורינג, שהיתה תחילתו של מרכז רותם. אני זוכרת ששמעתי עליה כעו"ס והיא היתה נראית לי כתוכנית פורצת דרך, חדשנית, ייחודית וככזו אשר מייצרת עבודה סוציאלית שונה מהמוכר. רציתי מאד ללמוד עליה יותר וזכיתי בכך.

ההכרות שלי עם המרכז ועם ד"ר מיכל קומם התחילה עם שיחת טלפון ממנה ויוזמה שנחקור ביחד מה קורה במרכז, הרגשתי אז ואני מרגישה גם כיום שזכיתי בפייס. מאז אנחנו במסע שנמשך כחמש שנים, מסע שמנסה להפוך את העשייה העצומה שהתרחשה במרכז למקור ליידע וללמידה מתמשכת, הזמין עבור אנשי ונשות מקצוע בתחום. בשיחותי עם מיכל על המרכז והפעילות דמיינתי מבנה נעים לעיין, גדול ומרווח עם חדרי טיפול וחדרים לפעילות משותפת. בפעם הראשונה כשהגעתי למקום הייתי בהלם. שני משרדים צנועים מאד, ושני חדרי מפגשים שנמצאים בכלל בקומה אחרת, נבלעים בין כיתות המכללה. הפער הזה בין מה שידעתי על הפעילות במרכז לבין איך הוא נראה משקף בעיני מהו מרכז רותם. הוא משקף עבודה מופלאה שנעשתה עם מאות צעירות בחוסר תנאים. הוא משקף תהליכי העצמה חדשניים, יצירתיות אין סופית בשיטות ההתערבות שמתרחשת בקרקע יבשושית של הנגב.

במפגשים שלי במשרדי מרכז רותם נחשפתי תמיד לתזוזה ולרעש או במילה אחרות "חיים". צעירות הגיעו בכל רגע ואף אחד לא שאל אותן אם הן קבעו פגישה  או אמר שאם לא אי אפשר להפגש היום. מודל שונה כל כך מהעבודה סוציאלית שאני מכירה. מודל אשר אפשר לצעירות להרגיש כי המרכז הוא עבורן בית ונשות הצוות הן עבורן משפחה. ובדיוק כמו שלא צריך להודיע כשאתה בא הביתה, כך גם כאן. הראייה של המרכז כבית ושל העו"ס במרכז כדמויות הוריות הופיעה שוב ושוב במחקרים שלנו.

במחקרים שעשינו שמעתי אין סוף קולות של צעירות מלאות הערכה למיכל ולצוות המרכז. צעירות אשר חזרו ואמרו שבלעדי הלווי לא היו מגיעות לאן שהגיעו בחיים, אשר המרכז היה עבורן מקום להישגים קונקרטיים לדוגמה סביב השכלה ותעסוקה אבל גם להעצמתן, לחיזוק בטחונן העצמי ולשיפור מיומנויות חברתיות. להלן רק שניים מהציטוטים:

"המרכז חידד לי את המודעות שאני לא כישלון ושיש לי ידע וניסיון גם באישי שלי ואני עכשיו עושה מהאישי שלי קריירה. אז זה היה מאוד משמעותי. המרכז הגביר את הרצון שלי ללמוד ולהתנסות עוד".

"הכרתי אנשים והכרתי את הבעיות והחיים שלהם שלא ידעתי שיש דברים כאלה. התוכנית הגבירה את הביטחון העצמי שלי, הכרתי את עצמי ואת היכולות שלי. המרכז איפשר לי ללמוד דברים שבית הספר לא היה נותן אותם או מלמד אותם. למדתי איך להתנהל עם אנשים ואיך להתמודד עם עצמי".

בעיני מרכז רותם היה מודל לאיך עבודה סוציאלית עם נערות וצעירות צריכה להראות, אלו עובדות סוציאליות אני רוצה לראות במקצוע ואיך גם בתוך חוסר משאבים אפשר לייצר שינוי משמעותי.

ماذا كان مركز روتم في نظري؟

نبدأ من برنامج المنتورينج، الذي كان بداية مركز روتم. أذكر أنني سمعت عنه كعاملة اجتماعيّة، وبدا لي برنامجًا رياديًا ومبتكرًا ومميّزًا يأتي بعمل اجتماعيّ مختلف عن المألوف. أردت أن أتعلّم عنها ونلت ذلك.

بدأت معرفتي بالمركز وبد. ميخال كومم عبر محادثة هاتفيّة تلقيّتها منها ومبادرة لأن نجري معًا بحثًا حول ماذا يحدث في المركز، وقد شعرت حينها شعورًا ما زال يرافقني حتّى اليوم بأنني فزت باليانصيب. منذ ذلك الحين، ونحن في مسيرة استمرت خمس سنوات، مسيرة تحاول أن تحوّل العمل الهائل الذي جرى في المركز إلى مصدر للمعرفة والتعلّم المستمر، والمتاح للمهنّيين والمهنيّات في المجال. خلال محادثتي آنذاك مع ميخال حول المركز ونشاطاته، تخيّلت أنّه مبنى لطيف الشكل، كبير وواسع مع غرف علاج وغرفة للفعاليات المشتركة. لكن حين وصلت إلى المكان لأول مرّة كنت مصدومة. غرفتا مكتب متواضعتان جدًا، وغرفتا لقاءات كل واحد منها موجودة أصلًا بطابق مختلف، ضائعتان بين صفوف الكلية. الفجوة بين ما عرفته عن نشاط المركز وبين شكله تعكس، في نظري، ما هو مركز روتم. تعكس عملًا رائعًا مع مئات الشابات رغم عدم توفّر الظروف المناسبة، كما تعكس سيرورات تمكين مبتكرة، ومبدعة ولا نهائيّة في طرق التدخّل التي تجري على أرض النقب الجافّة.

انكشفت خلال لقاءاتي بمكاتب مركز روتم على الحركة والضجيج، أو بكلمات أخرى، على "الحياة". جاءت الفتيات إليه طيلة الوقت، ولم يسألهنّ أحد إن كنّ قد حدّدن موعدًا مسبقًا، أو قال لهنّ أحد إنّه لا إمكانية للالتقاء بالمركز اليوم. إنّه نموذج مختلف تمامًا عن العمل الاجتماعيّ الذي أعرفه. مكّن هذا النموذج الفتيات من أن يشعرن أنّ المركز بمثابة بيت لهن، وأنّ النساء في الطاقم بمثابة عائلة. تمامًا مثلما لا حاجة لأن نبلغ أحدًا بأنّنا قادمون إلى بيتنا، كذلك هو الأمر هنا. تظهر رؤية المركز كبيت والعاملات الاجتماعيّات في المركز كشخصيّات والديّة مرّة تلو المرّة في أبحاثنا حوله.

في الأبحاث التي أجريناها، سمعت أصواتًا لا تعدّ ولا تحصى من الشابات الممتلئات بالتقدير لميخال وطاقم المركز. شابات قلن مرارًا وتكرارًا إنّه من دون مرافقة المركز لم يكنّ ليصلن إلى ما وصلن إليه في الحياة، فقد كان المركز بالنسبة لهنّ مكانًا لإنجازات عينيّة ذات صلة بالتعليم والتشغيل، لكنّه كان أيضًا مكانًا للتمكين، ولتعزيز ثقتهنّ بنفسهنّ وتحسين مهاراتهنّ الاجتماعيّة. فيما يلي اقتباسان:

"بلوّر المركز لديّ الوعي بأني لست فشلًا، وبأنّ عندي معرفة وتجربة بالجانب الشخصيّ والآن أصنع من هذا الشخصيّ مسيرة مهنيّة. كان ذلك بالغ الأهمية بالنسبة لي. عزّز المركز رغبتي بالمزيد من التعلّم والتجربة".

"تعرّفت على أشخاص وعلى مشاكلهم في حياتهم، التي لم أكن أعلم عن وجودها أصلًا. عزّز البرنامج ثقتي بنفسي، تعرّفت على نفسي وعلى قدراتي. مكّنني المركز من تعلّم أمور لم تعطنا أو تعلّمنا إياها المدرسة. تعلّمت كيف أدير أموري مع الناس وكيف أواجه نفسي".

مركز روتم، في نظري، هو نموذج لكيف يجب أن يكون شكل العمل الاجتماعيّ مع الفتيات والشابة، وأي عاملات اجتماعيّات أريد أن أرى في هذا المهنة، وكيف يمكن أيضًا في ظلّ شحّ الموارد خلق تغيير حقيقيّ. 

ד"ר מרים לוינגר

חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית

של מי הבית (החדר) הזה?

 

לא אחת, מאז שאני זוכרת את עצמי באקדמיה, שאלתי את עצמי את השאלה: האם אני שייכת לכאן? זה יכול להיות גם הבית שלי? מה צריך להיות בו על מנת שאוכל להרגיש בו נינוחה, בטוחה ורגועה? כל זאת, במיוחד לאור התחושה הפנימית שלי שזהו בית לא טבעי לי, בית של אחרים ובו עלי לנהוג אחרת.

אולם לאט לאט נרגעתי ולשמחתי הרבה בשנים האחרונות דווקא אתן – חברותי ממרכז רותם, תרמתן לכך רבות – גם מבלי שידעתן כלל...

כל פעם שהגעתי לחדרי במכללה, וראיתי אתכן עובדות בו, נפגשות בו, בונות תוכניות ונרגשות בעוצמה, חשתי שהחדר שלי משתנה ותופס צורה אחרת !!! חדר נושם, חי, בונה, עובד, ועם המון המון תקווה לימים וזמנים טובים יותר. כל פעם שראיתי אתכן רצות בפרוזדור עם חבילות, כיבוד, או סתם עצב בעיניים, חשתי שהעולם לאט לאט נעשה טוב יותר, ופותח את זרועותיו לכל אחת ואחת שרוצה להתכרבל בו. כל פעם שבאתי לחדרי, וראיתי את האור שנשאר דולק כל הלילה, חשתי שיש מי שלא ישן בלילה על מנת "להקשיב" היטב לכל קול וקריאה שמגיעה מעומק הלב של צעירה שזקוקה לכך.

כך שמבלי שידעתן, הפכתן עבורי את חדר מספר 10104 – לבית !!!! בית כמו שאני אוהבת, בית נוח עבורי, ובית עבורכן.

 

ועל כל אלו תודה לכל אחת ואחת מכן,

תחסרו לי מאוד !!!

מרים לוינגר

ד"ר נוזהה אלאסד אלהוזייל

חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית

היה לי הכבוד לפגוש את מרכז רותם בשנה הראשונה להקמתו, הייתה התחלה שסימנה דרך של גדילה והתפתחות.

14 שנה חלפו, המרכז המשיך לגדול ולהתפתח לתפארת.

אני מאמינה בכוחכן נשים צעירות וכולי תקווה שזו התחלה חדשה ולא נקודת סיום.

שגית פלטין

מנהלת מרכז ח"י במכללת ספיר

מילות פרידה? 

זה די מוזר להפרד מחלק מה DNA, 

ספיר בלי מרכז רותם,היא ספיר חסרה בעוצמה  של  חיבור אמיתי למקומות  נטולי ספוט שיאיר עליהם בקהילה, היא ספיר עם פחות סטודנטיות שהתחילו כצעירות רגישות וחכמות אצלכן במרכז, גילו כמה חוזקות ויכולות קיימות בהן, וצמחו יחד אתכן עד שפגשנו בחלקן בהתרגשות כמנטוריות, או  על ספסל הלימודים עורכות מחקרי שדה,   מציגות בתערוכות גמר, משתתפות בטקסי סיום וחלוקת תארים. מקבלות הזדמנות שווה (תרתי משמע)  לעשות- מה שמגיע כזכות, לצעירות במאה ה21 - לעשות. 

המילה #העצמה# קצת נשחקה בשנים האחרונות, כולם מעצימים ומועצמים, אבל אצלכן? אצלכן, זה עמוק, זו אהבה, זו דאגה מהבטן, זו הכרות פרטנית עם כל אחת, זו רגישות לניואנסים שאיש מעולם לא שם לב אליהם קודם,  זו זעקה תמידית כקול של מי שעוד לא משמיעה קולה, זו היכולת לגרום לה  להשמיע את הקול שלה,  ולעמוד על שלה.

לגרום לה, לגרום לנו כמוסד אקדמי, לגרום לנו כחברה, פשוט להיות כאן, ולגדול.  

תחסרנה לי ואני בטוחה שגם לאזור, עד מאד. 

עם הרבה רגש ובהערכה אינסופית,

המחלקה לתרבות הפקה ויצירה

במשך כמה שנים, המחלקה לתרבות - יצירה והפקה סייעה בהנחיית סדנאות כתיבה ששילבו נשים במצבי סיכון עם סטודנטיות במחלקה. בעבודה המשותפת נוצרו לא רק יחסים של שיתוף פעולה, למידה ותמיכה הדדית, אלא גם יצירות כתובות של סיפורי חיים, שכונסו בספרים ויצאו לאור, ואף נחגגו בהשקות שבהן המשתתפות הקריאו את סיפוריהן על הבמה.

  

את שיתוף הפעולה הזה יזם ואפשר מרכז רותם. ההצלחה של הפרויקט התאפשרה בגלל המנחות, המלוות ומנהלות המרכז, שתמכו באופן פרטני בכל המשתתפות, לפני ומאחורי הקלעים, בכל השלבים בדרך. הן גרמו לדבר היקר הזה להתרחש: הן אפשרו את הזכות, שכלל אינה ברורה מאליה, לספר את הסיפור שלי, ולמצוא במעשה הכתיבה מקור של השראה, זקיפות קומה ומשמעות. ובו בזמן, הן אפשרו מרחב שבו אפשר לשמוע סיפורים של אחרים; פעולה כה מהותית וחיונית בהבנה  של עצמנו, של הזולת ושל העולם שאופף אותנו. 

על כך אנחנו מודים לכן, לכל אחת מכן, מעומק לב. 

 

פרופ' נורית גרץ, מנחת הסדנאות 

שירה לפידות, ראשת הלימודים המעשיים במחלקה לתרבות 

ד"ר עמרי הרצוג,  ראש המחלקה לתרבות לשעבר

على مدار سنوات عديدة، ساهم قسم الثقافة-إبداع وإنتاج بتوجيه ورش كتابة دمجت نساءً في خطر مع طالبات من القسم. في عملنا المشترك تشكّلت علاقات تعاون، وتعلّم ودعم متبادل، كما نتجت أعمال مكتوبة عن قصص حياة، جُمعت وصدرت في كتب وتمّ الاحتفال بصدورها، حيث قرأت المشاركات قصصهنّ على المنصّة.

لقد بادر مركز روتم إلى هذا التعاون ومكّن من حدوثه. لقد حقّق المشروع النجاح بفضل الموجِّهات، والمرافقات ومديرات المركز، الذين دعموا كلّ المشاركات بشكل فرديّ، أمام الكواليس ومن ورائها، وفي كلّ المراحل. لقد جعلن هذا الشيء الثمين يحدث: لقد منحوا الحق، غير المفهوم ضمنًا، بسرد الحكاية وبإيجاد مصدر الإلهام والثقة والمعنى في فعل الكتابة. وفي الوقت ذاته، مكّنوا من وجود حيّز تُسمع فيه حكايات الآخرين، فعل حيويّ وجوهريّ لكي نفهم ذاتنا والآخرين والعالم من حولنا.

وعلى كلّ هذا نشكركنّ جميعًا، من أعماق القلب.

 

أ.د. نوريت جيرتس، موجّهة الورشات

شيرا لبيدوت، رئيسة الدراسات العمليّة في قسم الثقافة

د. عُمري هرتسوغ، الرئيس السابق لقسم الثقافة

מרכז רותם

יופי תירוש

ראש בית ספר למשפטים, מכללת ספיר

כל מפגש שלי עם הנערות והסטודנטיות של מרכז רותם הטעין אותי באמונה מחודשת בכוחה של אקדמיה מחוברת חברתית לתקן עולם, ולשלב למידה משמעותית עם פעולה לטובת שוויונן ושגשוגן של כמה שיותר קבוצות בחברה. מרכז רותם הוא השראה עבורי - מקום שמסמן יצירתיות, אמונה ברוח האדם, חשיבה אקדמית פורצת דרך מכל הבחינות: נושאית, פדגוגית ומתודולוגית. תודה לכן על שנים של הפיכת חלומות למציאות ולהזדמנות עבור כל כך הרבה נשים צעירות. אני מקווה מאוד שפעילות המרכז תוכל להתחדש בדרך כזו או אחרת - שהרי הוא גילום מושלם של ״רוח ספיר״ הנודעת למרחקים.

חן פורסט

כלכלנית ראשית, אגף כספים מכללת ספיר

לא אשת מילים אנכי.. (אולי מספרים)

אבל אנסה בכל זאת לרשום כמה מילים מהחוויה שלי.

 אני הכרתי את "מרכז רותם" עוד בשמו הקודם תוכנית המנטורינג שהיתה שורה בודדת בתוך כל המספרים שהכרתי.

מהר מאוד הפכה השורה הבודדת למרכז- לסמל- לדגל- ליישות שעומדת בפני עצמה ומצדיקה את זה.

 ראיתי נשים חזקות ואמיצות שלא מוותרות, שלא נכנעות לשום תכתיב והולכות אחר החזון, הלב והאמונה שלהן.

ראיתי את טובת הפרוייקט, את טובת הבנות תמיד מול עיניכן. בכל דבר.

 אני זוכרת שהגעתי לאחד ממפגשי הסיכום של התוכנית בסוף שנה והתרגשתי עד דמעות.

לראות את הבנות המאושרות ואתכן הצוות שקוטף את הפירות. אבל מה שהכי ריגש אותי זה לראות את הגאווה והשמחה שהיו נסוכות על פני המשפחות שליוו את הצעירות. זה נחקק בי.

ואת זה אף אחד לא יוכל לקחת מכן לעולם.

 הרגעים הקטנים ההצלחות והשמחות הקטנות יהיו הזכויות שלכן תמיד וילוו אתכן בכל שלב.

 מאחלת לכן עוד המון שנים של עשייה ותמשיכו לקטוף את הפירות עליהן עמלתן כל כך.

 תודה מיכל שנתת לי להיות פיסה זעירה מתוך מפעל החיים העצום הזה.

באהבה והערכה עצומה

מרגלית בר

ממונה מחוזית דרום, תכנית יתד

בס"ד 

החלומות והשירים הישנים

עדיין בוערים בך

הם ילוו אותך בדרך, לך לך

הו הו הו....

בסוף הדרך עוד תמצא לך

את הבית והדלת תהיה פתוחה..

(להקת שלווה)

מיכל יקרה,

הקמת ופיתחת בית לנערות ולצעירות מרחבי הדרום.

בית שמהווה שילוב של מרחב מקצועי ומרחב אמיתי

 שמקבל כל אחת ללא שיפוטיות,

ללא תנאים ומחבק כל אחת בכל שעה.

בית שנותן תמיכה, עצה טובה, דחיפה ובעיקר אמון בכל אחת ואחת מהמשתתפות.

בית מיוחד מסוגו המשלב בנות מהמחברה היהודית ומהחברה הבדואית זו לצד זו

מרחב שלכאורה הינו פיזי אולם שכשנכנסים בדלתותיו נותן מיד הרגשה של בית. פיזי ורגשי.

 

מיכל וצוות יקר,

אמנם אנו מכירות רק כשנתיים אולם בתקופה זו התרשמתי עמוקות מפועלכן ומסירותכן.

אני זוכרת שנכנסתי בפעם הראשונה ומיד התאהבתי. בכן, בעשייה ובפוטנציאל.

יודעת את הטלטלות שעברתן בפרק זמן זה אולם בטוחה אני כי אין זוהי שעת פרידה וסיכום אלא אתנחתא. הפוגה קלה לצורך מנוחה, התאוששות וחזרה "לחלומות והשירים הישנים שעדיין בוערים בכן" לצורך פיתוח, שידרוג והתאמת השרותים שאתן מציעות לצעירות הדרום.

בקרוב תמצאו את את הבית שלכן שהיטבתן לאפשר לצעירותולנערות ועוד תראו שבבית הנכון הדלת גם עבורכן תמיד תהיה פתוחה.

שמחה וגאה ללוות אתכן ומחכה לצלם אתכן גוזרות את הסרט במרחב החדש:-)

באהבה והערכה עמוקה

מרגלית

קמילה מילנר לנסקינד

בסוף החודש יסגר אחד המפעלים המשמעותיים של מכללת ספיר והאיזור, מרכז רותם. עצוב נורא.

אני רואה במרכז רותם סטארט אפ חברתי

שעיצב, חקר, פיתח שיטות , חידש תפיסות עבודה ודרכי פעולה בתחום של נערות וצעירות .

מרכז ששם את תחום הצעירות והנערות על סדר היום,

מרכז שידע לחבר בין התיאוריה/האקדמיה 'לשטח' ואת 'השטח' לאקדמיה.

מרכז שהשפיע על מאות אם לא אלפי נערות וצעירות ב12 שנות פעילותו,

מרכז שהביא אותן למקום מודע יותר, טוב יותר, חזק יותר,

מרכז שהעניק להן ידע, כוחות, חוויות, כלים לקחת את חייהן למקום שיבחרו וירצו.

מרכז רותם פתח לנערות אלה צוהר להעז ולחלום,

להעז ולשאוף גבוה יותר,

להעז ולהלחם, להעז ולהאמין שהכוח טמון בידיים שלהן, בסיפור חייהן, במי ומה שהן.

כמו כן , מרכז רותם היה מקום בו סטודנטים, עובדים סוציאליים רבים ואנשי מקצוע בתחום נערות וצעירות למדו, העשירו ועיצבו את תפיסת עולמם המקצועית.

זכיתי להנחות בתוכנית המנטורינג -אחת התוכניות של המרכז, הירצתי מספר פעמים בפני הצעירות בתוכניות השונות והייתי שותפה למרכז זה בתפקידי הקודם במכללת ספיר.

זכיתי להיות בין השותפות של מיכל קומם האגדית, אישה נדירה, שהקדישה מזמנה וממרצה בפיתוח, מחקר, כתיבה, ועבודה סיזיפית וקשה בתחום הצעירות והנערות, ועל כל זה קיבלה את פרס הנשיא.

בנימה אישית, כקמילה , בתור נערה עם לא מעט מורכבויות ואתגרים, ילדת פנימייה, ילדה שהיגרה למדינה חדשה, יודעת שמרכז כזה היה מקום שהיה יכול להציל אותי. היה יכול להקל ובטוח לקצר על הדרך הקשה שעברתי כדי להגיע לאן שהיגעתי.

בנימה אישית, חיכיתי לרגע שברבור שלנו תכנס לאחת התוכניות של מרכז רותם.. קיויתי שזה יקרה בשנה הבאה..דיברנו על זה כאחת המטרות שלה..

בנימה אישית, קמילה כאשת מקצוע, למדתי רבות בשנה שהנחתי במרכז ובשנים של עבודה משותפת, מה זו חדשנות חברתית, מה זו שאפתנות , מה זה פמניזם אחר, בגובה העניים שכל אחת יכולה להתחבר אליו, מה זה לעבוד עם אוכלוסיות במצבי סיכון, ללמוד מהן, לפתח איתן, דרכן ולצידן את תפיסת העבודה ולא מעל הראש שלהן, לא במקומן, לא כי אנחנו המלומדות יודעות יותר. השותפות הזו היתה בית ספר לחיים.

אני מאמינה שדברים לא קורים סתם, כל דבר קורה לטובה, אולי המרכז נסגר כרגע, כדי להיפתח מחדש, וכשהוא יפתח מחדש הוא יהיה מודל ארצי ולא איזורי, מקום שיהווה בית עבור אלפי נערות וצעירות בכל הארץ.. מודל עבור מאות אנשי מקצוע, מרכז שיעבוד עם כמה מוסדות אקדמיים.. כל דבר קורה לטובה, גם מהדברים הקשים לומדים וצומחים!!

על הסגירה אין לנו כנראה דרך להשפיע, אבל להמשיך לשים על סדר היום, בטח בימים אלה, את תחום הצעירות, נערות והנשים יש לנו מחוייבות!! להמשיך ולפעול לקדמו! ב31/5 יתקיים אירוע סיום , אני אהיה שם! מקווה שגם אתן! בואו נכתוב, נצלם ונמשיך לתעד את הזכרונות שלנו מהמרכז, במטרה שהם יהוו את התשתית להמשך פיתוחו במודל חדש בעתיד!

ד"ר עינת לחובר

 חברת ועדת ההיגוי של הפורום הפמיניסטי בספיר

 בימים האחרונים עלו שוב ושוב הסיפורים האישיים של החניכות והבוגרות של מרכז רותם. הסיפורים הדהדו את העדויות המרגשות שנשמעו בטקסי הסיום העוצמתיים מידי שנה. כל אישה צעירה היא עולם ומלואו. אבל הקסם הגדול של מרכז רותם אינו מוגבל לשינוי ולהתפתחות שעברה כל אחת משמונה מאות המשתתפות בתוכניות המרכז. הכוח הגדול הוא ביכולת של קבוצת נשים לפעול במשותף, אחת לצד השניה, אחת עבור השניה ויחד לחולל את המהפיכה שלהן. כוח של נשים צעירות זרות זו לזו, לעיתים קרובות כאלה שמזוהות עם קבוצות שמתוייגות כאוייבות, להתווכח, לרקום את המשותף ולתבוע יחד מקום בעולם ולהוביל שינוי. הקסם של מרכז רותם הוא גם בכוח של מפגש בין-דורי של נשים מנהיגות שמובילות יחד את המרכז. בעצם ההתעקשות לפעולה משותפת של נשים יש חתירה תחת מבנה הכוח.

הפורום הפמיניסטי בספיר, הוקם בסמוך להיווסדו של מרכז רותם. הפורום והמרכז ליוו זה את זה, לעיתים מקרוב ולעיתים מרחוק, אבל תמיד היינו שותפות לחזון ולדרך - להטיב את חייהן של צעירות ונשים במרחב מכללת ספיר. יחד פרסמנו אסופה ראשונה של מאמרים בתחום לימודי נערות https://bit.ly/3gkP5NO וקיימנו כנס שהפגיש בין אקדמיה לשדה ובין נשים וצעירות מקבוצות חברתיות מגוונות. אבל המסע של מתן קול לנערות והנכחת התחום של לימודי נערות רק החל.

אני זוכרת את המפגש הראשון עם צעירות מרכז רותם כשהתבקשתי להעביר שיעור על יצוג נשים בתקשורת. שום דבר ממה שהכרתי וציפיתי לו, גם אחרי שנים של ניסיון בהוראה ,לא הכין אותי למפגש. הצעירות הפכו את יחסי הכוח מייד עם כניסתי לכיתה; תבעו לדבר על מה שבוער בעולמן הקונקרטי ובשפתן הישירה והנוקבת. "שבירת הכללים" לימדה אותי שיעור ביצירת דיאלוג ובפמיניזם לא מתפשר. אכן, מרכז רותם גילם "הפרה" של הנורמות והכללים המקובלים במוסד אקדמי, גם בזה הפריפריאלי והוא חולל "פמיניזם בשטח", הלכה למעשה. חבל שקהילת המכללה לא תוכל להמשיך להנות מ"הרעש" שהביאו הצעירות הפמיניסטיות למרחב האקדמי ולא תזכה להתעצב על ידן.

שיח הרותם ובמיוחד בגרסתו המדברית, אינו עץ שמתמר לפסגות, ואין לו נוף עלים שמתפרש לכל עבר, אבל הוא צמח שנטמע היטב בקרקע הים תיכונית שלנו. שיח הרותם ידוע ביכולתו להרתם ולהכות שורש בסביבה ובכך למנוע מהחול להתפזר. בדומה גם מרכז רותם העניק לכל מי שהיו קשורות בו: החניכות, החונכות, הנשים הבוגרות שליוו, חוויות של השתייכות והשתרשות. בדומה לכוח ההשרדות של שיח הרותם, אני בטוחה שיחד נעבור את תקופת היובש הנוכחית עד לגשם המבורך.

עינת זרגיריאן

מנהלת יחידת נוצץ אגף הרווחה עיריית באר שבע

הפעילות במסגרת תכנית המנטורינג במכללת ספיר,  החלה בשנת 2008 עד אז נערות וצעירות באר שבע היו מצפינות לתל אביב לקבל מענה...

עבורי כמנהלת יחידת נוצץ התכנית היוותה דגל לעבודה ומתן מענה עבור נערות וצעירות אשר נמצאות בסיכון.

תכנית זו הובלה על ידי נשים צעירות אקטיביסטיות אשר החזיקו ונשאו בעבור אותן נערות  וצעירות את בשורה שלהן  בשורה שלצעירות לעיתים לא היה האומץ להעלות על דל שפתיהן.

לאורך 12 שנים אלו הרגשתי שותפה ומחויבת לפרויקט חשוב זה אם ברמת ההפניות  שלנו מיחידת נוצץ מידי שנה בשנה ואם במציאת סטאז לאותן צעירות במרחב הפרויקטים השונים אצלי .וכן בימי העיון השונים אליהן הייתי מביאה את עובדות היחידה.

ההדים הרבים שעשתה תכנית זו היא הרבה מעבר לתת מקום פיזי ורגשי לנערות.

אלא תחושה של שוות בין שוות במיוחד כאשר תחושתן התמידית הינה  כי הן מודרות תדיר מקדמת הבמה והשיח החברתי. במהלך שנים אלו פגשתי רבות מנערות וצעירות היחידה שהיו שותפות לתכנית זו שעשו כברת דרך משמעותית ורצו לתת ולו במעט ממה שהן קיבלו.

צריך להבין כי הנזק של סגירת המרכז הוא לא רק נקודתי  שמשמעותו הוא פיזור הצעירות אלא קטיעת רצף תהליך טיפולי שיש שלו המשכיות והדים בקרב הבית שלהן המשפחה וקבוצת השוות שלהן.

לאורך כל שנות עבודתו הרגשתי כי צוות המרכז מחויב ונלחם עבור הנערות והצעירות ולא מוותר על אף צעירה ומגיע עמה לכל מקום שנדרש.

לעניות דעתי תכנית מעין זו צריכה להיות בבסיס התקציבים   ולא נתונה לחסדים כאלו ואחרים.

האכסניה שבה היא נמצאת בתוך מקום סטודנטיאלי..

מוסיף לה נופך וחשיבות אשר משדר ומזמין את הנערות והצעירות למפגש אחר ,אקטיביסטי, שואל ,מזמין, מעז, וככזה המשדר להן גם אתן יכולות ואנו מאמינות בכן.

למיכל וצוות הנשים המופלאות הייתה לי הזכות לעבוד אתך ועם הצוות המופלא שלך. שקידם ונלחם עבור נערות וצעירות שמודרות באופן תדיר ממרכז השיח החברתי.

תודה על החזון, השותפות והשיח.

בהערכה רבה!!

קרן גנדיר

מרכז רותם הינו מרכז עבור נשים בכלל ונשים צעירות בפרט. המרכז יצר השפעה על המרחב הקהילתי של הנגב כולו וזאת תוך יצירת חיבור ייחודי בין האקדמיה לשטח. התפיסה המקומית, הקהילתית והרב תרבותית של המרכז הינה מנוע רב עוצמה לפיתוח דור העתיד של נשים שיובילו את עצמן ואת הנגב למימוש פוטנציאל ולשגשוג

מרכז רותם

פרופ' מיכל קרומר-נבו

המחלקה לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בן גוריון

את מרכז רותם הכרתי עוד כשהיה בחיתוליו. מיכל הביאה איתה רעיון רדיקלי, חתרני, להציע לנערות אשר מתמודדות עם מצוקות ומצבי סיכון – כלכליים וחברתיים, אישיים, משפחתיים וקהילתיים – להפוך למנטוריות לנערות אחרות המתמודדות עם מצבים דומים. החידוש וההעזה ברעיון היו טמונים בכך שתכנית המנטורינג, כך היא נקראה מראשיתה, לא פנתה לנערות ש"הצליחו" וש"יצאו מזה", אלא פשוט לנערות. ההנחות שעמדו מאחורי התכנית היו כי נערות רוצות לעשות דברים משמעותיים בחייהן וכי הן יכולות לעשות דברים כאלה, וכן כי נערות הן בעלות ידע ייחודי, שמקורו בניסיון החיים שלהן וכי ידע זה הוא בעל ערך עבור נערות אחרות. מהר מאד הפכה תכנית המנטורינג לגורם מרכזי לא רק בנגב אלא בכלל השירותים לטיפול בנערות וצעירות. התכנית משכה אליה נערות וצעירות יהודיות ובדואיות שבאו למכללה האקדמית ספיר כדי לרכוש ידע חדש, להרחיב את מעגל התמיכה שלהן ולהתחבר לרשת חברתית מיטיבה ובעלת עוצמה. לא פחות חשוב מכל אלה, הן באו ל'ספיר' כדי לזכות בהכרה בידע שיש להן, וכדי להפוך את ניסיון החיים שלהן למשאב עבור עצמן ועבור אחרות. מכתבי התמיכה שהופצו ברשת בעקבות הידיעה על סגירת מרכז רותם שהגיעו ממנהלות שירותי רווחה, ממנהלי ארגונים בלתי פורמליים, מקרנות פילנתרופיות, ומנערות בוגרות התכנית והוריהן, מעידים כי בעשר שנות פעילותה, הצליחה התכנית לשנות את חייהן של נערות רבות. אך התכנית הצליחה הרבה מעבר לכך. היא הפכה למקור הכשרה המעניק השראה לסטודנטיות לעבודה סוציאלית ולעובדות הסוציאליות שעבדו בה, שהיו גאות, ובצדק, על השתייכותן לתכנית; היא הפכה למוקד למחקרים ולפיתוח ידע על אודות נערות; היא שימשה בסיס להשפעה על מדיניות ארצית בתחומים הנוגעים לנערות באמצעות שותפות עם הנערות עצמן אשר הפכו למי שעוסקות בפרקטיקה של מדיניות, בעלות קול, בעלות ידע, בעלות השקפה ובעלות יכולת להציג ולייצג את עצמן.

המכללה האקדמית ספיר איבדה ברגע אחד פרויקט עצום ובעל ערך שהושקעו בו לאורך עשר שנים תשוקה מקצועית, מחוייבות ערכית, אומץ אינטלקטואלי, והרבה זיעה. היא הפסידה פרויקט בעל שאר רוח, שהיא הייתה צריכה לתמוך בו ולהתברך בו. אני מקווה שיקום מוסד אקדמי אחר שיבין את הפוטנציאל הטמון ברעיון, בכח האדם המקצועי שהוכשר בתכנית, ובנערות וייתן בית כדי להמשיך את תכנית המנטורינג.

פרופ' מיכל קרומר-נבו, המחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שפיצר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

29 מאי 2020

דר' מירב משה-גורודפסקי

ראשת בית הספר לעבודה סוציאלית, מכללת ספיר בשנים 2013-2019

מרכז רותם

זכור לי היטב המפגש הראשון עם ד"ר מיכל קומם, מנהלת מרכז רותם, כאשר הצטרפה לבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר לפני מעט יותר מעשור. בעת מפגש היכרות בינינו, מיכל כבר ניהלה את תכנית המנטורינג בבית הספר והיו לה תכניות לפתח ולהרחיב אותה. שוחחנו על שילובן של סטודנטיות לעבודה סוציאלית קהילתית בתהליכי מיפוי הרשויות המקומיות באזור הנגב כהזדמנות למידה נפלאה עבורם וכדרך לקידום התכנית.

היכרותי עם מיכל ועם התכנית, שלימים הפכה למרכז רותם, נעשתה יותר אינטנסיבית במהלך תקופת כהונתי כראש בית הספר לעבודה סוציאלית. במשך שש שנים שבהן כיהנתי בתפקיד, ראיתי כיצד מיכל והצוות המקצועי בנו במו ידיהן בית: בית לנערות, בית לסטודנטיות לעבודה סוציאלית, לחוקרות, למוסדות האמונים על הטיפול בנערות ולנשות ואנשי מקצוע בתחום. צפיתי בקשרים שנוצרו בין נשים יהודיות וערביות שמעולם לא נפגשו ושהיום בזכות העשייה של מרכז רותם, לעולם לא ייפרדו.

ראיתי כיצד מרכז רותם הפך את הנושא של צעירות מתחום שולי לתחום במרכז החשיבה והתודעה האקדמית, המקצועית והציבורית. התחדדה התובנה כי סוגיות שעמן הצעירות מתמודדות הן ייחודיות להן –שונות מאלה המעסיקות בנים בני גילם, ועל כן נדרשת התייחסות ייחודית. מיכל הטמיעה את המושגים "גירלהוד" "גירל סטאדיז" ו"פרקטיקה פמיניסטית" כשפה של כל מי שקשר את עשייתו עם המרכז. בכך היא שינתה את מהות התפיסה בהקשר לאותן נערות-ממטופלות חסרות סיכוי לצעירות בעלות ניסיון רב וקול ייחודי. מרכז רותם סיפק את הבמה לאותן צעירות להשמיע את קולותיהן כדי שהן תהיינה בעלות השפעה ולא רק מקבלות סיוע. כמו כן, המרכז איפשר שדה נרחב לחוקרות לחקור תוך כדי שימוש בכלים ששילבו את הצעירות בכל שלבי המחקר.

בתוך המכללה האקדמית ספיר מרכז רותם קידם שיתופי פעולה אינטרדיסציפלינרית-עם בית הספר למשפטים, המחלקה לתרבות, יצירה והפקה ובית הספר לקולנוע. שיתופי הפעולה, הראשונים מסוגם,  הניבו ספרות, סרטים ושינויים במדיניות הנוגעת לחייהן של הנערות.  סטודנטיות וסטודנטים מתכניות לימוד שונות שילבו ידיים כדי לקדם את הידע, המחקר והפרקטיקה המסייעים לקידום איכות החיים של הצעירות.

במהלך השנים בוגרות המרכז הפכו לקולגות כאשר חלקן התקבל ללימודי עבודה סוציאלית וכן חלקן למחלקות נוספות במכללה. המשך הליווי של מרכז רותם והצוות המסור סייע לצעירות  להתמודד עם המכשולים שעלו בדרך ולסיים את לימודיהן האקדמיים-ללא ספק הישג שלא היה מתאפשר ללא ההכוונה והתמיכה של מרכז רותם. מבין הבוגרות של מרכז רותם אחת לומדת היום לקראת תואר דוקטור בעבודה סוציאלית.

בהתחשב בכל האמור לעיל, מרכז רותם בשבילי מהווה דוגמא למקצוע העבודה הסוציאלית במיטבו ולהכשרה למקצוע במיטבה- שילוב של מחקר, הוראה ופרקטיקה ממוקדת אוכלוסייה; עשייה עם האוכלוסייה מתוך אמונה עמוקה בשותפות, ויצירת מעגלי השפעה על מנת להטיב בכל הקשור לאוכלוסייה. מרכז רותם הינו ביטוי של יזמות חברתית במיטבה. הוא ביטוי לסבלנות לצד היעדר הסבלנות הנדרשים כדי ליצור שפה אחרת ומציאות אחרת. היא דוגמא של מחויבות ודבקות במטרה עליונה השמה את טובת הכלל מעל לטובה אישית. בכך מרכז רותם וצוותו המסור מהווים דוגמא לעולם ערכי נשגב הנדרש היום יותר מתמיד.

מרים דידי

מנהלת האגף לשירותי רווחה, נתיבות

מיכל וכל הצוות היקר, 

הצטערתי מאוד לשמוע על סגירתו של מרכז רותם בסוף חודש זה. 

יש בתוכי צער גדול לעל סגירת מקום ייחודי כל כך שכן המקום היווה מקום מכובד לצעירות, ליווי ותמיכה המשלב ידע ומחקר.

אין לי ספק כי המרכז היווה מנוף עבור נערות בסיכון במרחב הדרום, נוצר מרחב עבור צעירות אשר התקדמו והגיעו למקום טוב יותר בחייהן ועל כך תודנו והערכתנו הרבה לכל פועלך ולכל השותפים.

אין לי ספק כי ההובלה שלך עם הצוות והרצון העז להקים את מרכז רותם הינה הגורם  המשמעותי להצלחת הפרויקט במשך השנים. 

מאחלת לכם בריאות והמשך עשייה

ריקי רוזנברג ושרלה אורן

קרן אריה יהודה

לד״ר מיכל קומם ולכל צוות מרכז רותם,

במשך שנים נשות קרן ״ אריה יהודה״ היו שותפות גאות לעשיה הכל כך משמעותית של מרכז רותם על כל התוכניות שבניתן למען נערות וצעירות. ההשתתפות בתוכניות אלה איפשרה לצעירות את הסיכוי היחידי, ואולי האחרון, להרגיש שוות,לבסס את הדימוי העצמי שלהן ובעיקר לאפשר להן לחלום ולהגשים חלומות. ולנו,הנשים ב״אריה יהודה״, איפשרתן להכיר את הצעירות ואת העשיה המשמעותית שלכן לדעת שיש לנו, לכולנו, סיכוי לחיות במדינה שיכולה להיות הרבה יותר טובה וראויה בזכותכן. 

מודות לכן על שותפות לדרך , תודה על מי שהייתן עבור הצעירות ועבורנו ומצפות לשיתופי פעולה עתידיים. 

ריקי רוזנברג- יו״ר קרן אריה יהודה,

שרהלה אורן- יו״ר ועדת פרוייקטים וכל נשות אריה יהודה. 

bottom of page